ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
עונות השנה
החולפות
שינו את מראיו:
רוחות שרב
חמות
ייבשו את עליו,
רוחות חורף
זועמות
שיברו אותו בהדרגה,
ועם שמש האביב
והתקווה
הוא כלה, ויהי ללהבה.
ניסיתי להיאחז
בענפיו הדקים
של הזיכרון.
אקומה נא
-
בשוכבי ובקומי - אשה. ברוך שעשני כרצונו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה! השיר מצליח להביע בעדינות רבה את העדינות והשבירות של מה שאנו קוראים לו "זכרון" ומנסים להאחז בו למרות הכל... פעם ניסיתי לכתוב שיר על הרעיון הזה אבל יצא לי די צולע. את הצלחת יותר, אם כי חכיתי לאיזו המשכיות בשיר שלא הגיעה - מן חזרה על אותם דברים בלי להגיע לתובנה אחרת. חיפשתי פואנטה מעניינת... אולי לך זה מספיק, אני רק מביעה דעה.. [ליצירה]
- [ליצירה] *** זיכרון שלוב בטבע -דימוי וזרימה נהדרת!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה שיר מאוד נוגע אדם חכם אמר לי פעם כי הזמן משכיח מזכרוננו גם את אותם הדברים הכי טובים שחווינו אי פעם... ואני התווכחתי איתו שאם אנו נרצה והדברים באמת חשובים לנו, אנו יותר חזקים מן הזמן. היום אני יודעת שגם הוא צודק. אבל גם אני. שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כ"כ עדין ויפה. למרות שלפעמים זכרון יכול להיות יותר חזק מהמציאות עצמה... וגם לא כ"כ תואם אותה או את העבר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מזכיר לי כמה שורות משיר שיאיר לפיד (כן, יאיר לפיד) כתב לריטה: "עבר יותר מדי זמן, אני לא מצפה שתזכור איך בכל פנס שנדלק נדלק הצל עם האור". [ליצירה]
- [ליצירה] הא לך תגובה נוספת קודם כל, סחטין על היוזמות שאתה לוקח כדי לקבל תגובות, ולא נח לך על זרי הציפיה. אבל ואני יכולתי להיות כמוך. אך למרות שאני תמיד משוועת לתגובות, ולא תמיד מקבלת, ודאי לא מספיק, אני דוממת את אכזבתי. ועכשיו - שירך. אני לא בטוחה שהצלחתי להבין אותו. כלומר הוא באמת כתוב יפה, אך לא ברורה לי הסיטואציה המתוארת. האסוציאציה שעלתה לי בראש הינה הקרבת הילדים בגיא בן הינום על ידי הוריהם, ואני חוששת שמא פספסתי בענק... הינה, גם אחרי שקראתי אותו פעם שלישית. התואיל אפוא לבאר לי, למה התכוון המשורר? המשך יום נעים וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם! נגה נגה - הצצתי במכתב שלא נשלח, ונאלמתי דום. עייני שם... חזן יקר - השיר נועד לתאר מציאות של בריחה. בהחלט, יש מקום לשיח על דברים, במקביל ללחיות אותם. אינני חושבת שיש סתירה ביניהם. אך השיר נועד לתאר מציאות שבה השיח הופך לעיקר, ולפרגוד שמאפשר לנו להתגונן - ממש כך - מפני החיים. ואתה ודאי תסכים איתי, שכמה שהיא אנושית - הבריחה הזו, ככה היא הרת אסון... [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי המאמין! העלית חיוך על שפתי, על אף השעה המאוחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] הפחד הזה משינוי וההיצמדות אל המוכר. ומנגד, הרצון לברוח מעצמנו. מאד אנושי. יו-פי [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הקטנה סיימתי את השיר בתחושה מזועזעת, של העיוות שנוצר במערכת יחסים שכזו, וזה אכן התקשר לי אסוציטיבית ל"תופעה" לצערי של הנשים המוכות, ולא רק פיזית. הזעדעזעתי, וזה אומר שהיצירה חזקה למדי. שבת שלום [ליצירה]
- [ליצירה] אאאאאאאאאאהההההההההההחחחחחחחחחחחחחחחח!!!!!! ניסיתי לאיית את הצליל שיצא לי מהפה למקרא הקטע, אך יצא לי רק בערך... מפלח את הלב, את הנשמה. כל כך קצר, וכל כך מפלח. לאהודות! [ליצירה]
- [ליצירה] מחפש נחלים אבודים... שתים עשרה שנה? נתח נכבד וכבד של החיים. וזו לדעתי כוונת המלים "היום כבר לא מתים מאהבה". השאלה היא רק איך חיים בלעדיה. את ההרהור הזה כתבתי מזמן מזמן. מפרספקטיבה של כמה שנים, חיפושים מייאשים ולאחריהם נישואין וב"ה אמהות, אני לא כל כך מסכימה עם מה שכתבתי אז. עם המסר המיואש, המתוסכל, המוותר באיזשהו אופן. ולדעתי, האהבה האמיתית, זו נטולת המניירות, הפשוטה והשגרתית, השלווה והבוטחת - עולה ביופיה, בטובה ובמתיקותה על זו האידיאלית או הראשונה. אין על האמת. גם באהבה. ולך - מחפש הנחלים האבודים - אני מאחלת אהבה טובה. כזו שתאריך ימים בע"ה ותביא מזור לבור הגעגועים המפעם. אינני מכירה אותך ולא מתיימרת להכירך, אבל אם הכינוי שלך מרמז על המוטו שלך בחיים - החיפוש אחר האבוד, הייתי מציעה לך לחפש אחר הקיים, הנמצא והזמין, אשר דוקא הוא נוטה כל הזמן להיעלם מעיננו. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה ומוכר, מוכר מאד. אך אני מניחה, שכל עוד היא מבטלת את עצמה, היא לעולם לא תוכל לדעת אם הוא בחר בה בזכות עצמה... הפתרון למצב פרדוקסלי מתמשך שכזה הוא פשוט להפליא וקשה ביותר - להיות עצמך! עד הסוף! [ליצירה]
- [ליצירה] הכאב שבהתבגרות כל שיש לי לומר בעניין זה הוא שהזמן שיחלוף יפתור את זה. את אכן תישארי, תמיד, בבסיסך, בדיוק אותו אדם. אך משהו בטונים, בגווני הגוונים, יילך וישתנה. לטובה. [ליצירה]
תגובות