למולל את הכל למלים, ולצקת לתבניות מוגדרות, ואם צרות התבניות, ואזלו המלים להדחיק, שמא תעורנה החרדות. אז במקום לאהוב – נדבר על אהבה, במקום לכאוב – נשורר את הכאבים, במקום לחלום – נאתר את האפשרויות, במקום לחיות – נקרא על מהות החיים. נשנן אקסיומות של אם ואז, נצטדק, נתרץ, נאשים. נכעס על בורא השמים והארץ ונפייסו לסירוגין. ובלבד שתהא אשליה של ודאות מבטיחה בה הכל ניתן לצפיה והדרך היא דרך צליחה. ובלבד שיישמר המרחק בין עצמנו לבינינו ואף אם ניפגש לרגע דק נמהר להפריד דרכינו.