העוני גואה, כגַבור – מעיינות אין – ספור; את ארצות – התבל, נחשול שבורי מטה – לחמם, שוטף – לו. מיליונים נזרקים לרחוב; הרווחה, כחומות – חול, קורסת. היבינו המנהיגים, ככלות – הכל, כי אדמת – העולם, נחה על פצצת – נפץ מתקתקת?! כולי תקווה, כי עוד יזרח היום, כשכולם, יזכו בפת המבורכת!