על גבעת - החול - - באמצע - המדבר, נטו את סוכתם - - איסמעיל ואברהם; ישבו בה הם יחדיו, כשני רעים טובים ואת פני - האורח - - ידעו להסביר. לרווחה! הם פתחו שערם ואת כל הנכנס, הם קדמו בברכה; שלום, הם הקרינו, שלווה ופיוס, ועל כל העולם, הם זרו את זיקוקה של הרעות. מפסגתו של ההר, שחולש על הנגב השקיפה עינם, לעבר חולות; נשאה מבטה לעבר דיסקית של השמש, וצוותה את החיים בשלום לכל הבנים, שנולדו להם, ושהיו לתהילת - האבות!