החיים- הינם מסע אחד ארוך ומפרך,
מסע פתלתול ורצוף-קשיים.
אך מידי פעם- תוכל למצוא בו גם עיינות-מיים,
דשאים רחבי-ידיים ונאות-מדבר.
והעיקר- לא רק שלא לפחד כלל,
אלא גם לא להתיאש.
המשך נא לנוע לקראת מטרתך,
כי ברוב הימים- תמצאנה.
[ליצירה]
בקול צווחני וגבוה:
"המפקד, צוחקים עליך, המפקד... אני במקומך... הייתי כבר 'יורד' עליהם... המפקד..." (למי שלא מבין מה 'נפל עליי', שיקרא בבקשה את תגובת קודמי).
[ליצירה]
אכן...
לשם שינוי מסכים אני עם הירושלמי (וואוו, זה נדיר, לא?) שאסקופא (ב-א', כן, ב-א'!) זו מילה ארמית שנכנסה לשפה העברית ועל-כן מותר (ואף רצוי!) להשתמש בה. אין אני מסכים עימו שפירושה הוא: עקב. ידוע ורווח בעברית הביטוי "כאסקופא הנדרסת". לומשה, "אסקפה" זה בוודאי ה'עיברות' של המילה הארמית (יעני: הפיכתה למילה עברית), ו'מילון'- כמו שיש 'מפה' ו'מפית', כך יש גם 'אסקופא' ו'אסקופית'. מה פה לא ברור? כעת, בקשר לטענתו של 'עונותיים' (הלא הוא: אביבוש תיו... לא, סליחה, 'אביב וסתיו'), כן, לשם שינוי שיר מאוד 'חיובי' בעיניי, עוסק בבעיה כאובה שכל העולם (ומהר!!!) חייב לתת עליו דין וחשבון. שמואל, אם תעסוק יותר בנושאים כאלה, מבטיח אני לך, שלא אדלג בתדירות כה גבוהה על שיריך (למרות כל עיוותי הלשון ה'מחרידים', המקפים המתקיפים ושלל סימני הקריאה). להית', הראל.
[ליצירה]
מעולה,
פשוט מעולה! הסיפור בנוי טוב, הכתיבה זורמת, הדמויות בהחלט מובנות, והמסר- ברור וחד כתער. סיפור שממש מתאים לימי הסליחות הממשמשים ובאים, אהבתי מאוד, הראל.
תגובות