אני מסטיק בזוקה
עושה מעצמי בדיחה
מתדבק במנעול עינך
במשקוף ביתך
הדלת מסרבת להיפתח
לך. אינך
יכולה להיכנס.
אני עף משם
כמו טיל
במסווה של סטודנט צעיר
הבזוקה שומרת על רוח התקופה.
זוגיות מופלאה.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אה אה [ליצירה]
- [ליצירה] לסמן לעצמי שהייתי וקראתי [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה עם יהודית שמעליי. תיארת את מריה באופן אמין למדי. נהניתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו עבר כבר הרבה זמן מאז שכתבת את זה... אני חושב שהבית הראשון מיוחד הרומנטיות הנשפכת שלו לא התאימה לי למלחמה. מלחמה??. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. צריך להיות "שבאות". תודה, הלך [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד ומרגש [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] אחת, זה יפה. הקטע ארוך מספיק על מנת ש'יהיה' מה לקרוא ולא רק למסור לנו בקיצור את הפואנטה (כמו שלפעמים אני עושה לבדיחות ולא מבין למה אנשים לא צוחקים) את עושה את זה טוב כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] איך עברו השנים ועדיין הקול הוא אותו תום [ליצירה]
- [ליצירה] זה קטע טוב שנותן תחושת אמינות. ורצון להמשיך ולקרוא עד שהוא כבר יגיד את הוידוי שלו. ואיזה יופי זה שהוא לא ושהוא סומך שנבין לבד. אני לא בטוח שחייבים לשים את הדברים בגרונו של ילד קטן. מישהו טיפה יותר מבוגר היה עושה טוב לקטע. והיה שם גם איזה קטע עם המנהל וההתנהלות סביב שקצת קצת סטה מהאינטיסיביות שמאפיינת את כל הוידוי. כל כך נכון להיפגש אקראית עם זה עכשיו ערב ראש השנה. נראה לי שאלך להתוודות ליד איזה עץ (אולי ביער? הוי אבא) [ליצירה]
תגובות