בהמיתו הענוגה של הים לעת ליל
עת גלים מתנפצים בערגה עלי חול
ותפארת הוד כוכבים עושי חיל
נושקים לרגלי לבנה עוטת כְּחוׁל.
אז הברשתי מחול קונכיה של זהב
ולאוזנך ענדתיו לאות הוד והדר
אז פנינים לך שליתי בגון החלב
לעטר צוארך, להשלים האוצר.
כשודד ים קרבתי את ליבך לי לגזול
בלא שידעתי כי כבר גזרת לי הכל,
וכשנפגשו פיותינו, התנחשלו ליבותינו,
ועל דל שפתותינו, מליחות דמעותינו.
תגובות