פרח, כל המציאות התמקדה בעלעלים האדומים כדם של השושנה, הריח המשכר הממלא את נחיריי, סוחף את נשמתי הלאה למקום בו הנשמה טובעת בים אדום של זיכרון כאוב.

דם, המציאות הכואבת דופקת לפתחו ומאלצת את מוחו לשוב להיזכר.

יערה, היא אהבה פרחים אדומים, ורדים, הזמנו מאות לחתונה, אני מתפלא למה היא עצמה לא צמחה כשושנה? ואולי זו היא היושבת לידי?ואולי מפני זה השושנה האדומה נוטפת טל וממלאת את האגרטל? ולמה היא בוכה?

הסמים שהוזרקו לו על ידי צוות הרופאים הכריעו אותו, והוא צנח לתוך שינה בעלת תמונה איחת בלבד, דמעותיה של השושנה הפכוה ללבנה.

לבושה בגדים צחורים ישבה יערה ליד מיתתו של מוטי. היא הוזעקה לפני כעשר דקות על ידי שמעון אביו של מוטי, הוא אמר ש...

אני זוכר הלכתי ברחוב בלילה, שערותיי מתבדרות ברוח הקלילה של ההר, שבוע בדיוק לפני המאורע שחשבתי שישנה את חיי, הרגשתי, כנראה, כמו כל אדם שמתכנן את חתונתו, פחד מהלא נודע ושמחה עצומה על הרגשת השלימות הקרובה. מסתבר שטעיתי המאורע ששינה את חיי היה באותו לילה. חבורה של נערים ישבו בגן כאשר פסעתי אל תוכו, לא הייתי רגיל לטיולים ליליים ביחיד, אך בכל זאת רציתי לסדר קצת את מחשבותיו המבולבלות של נער בן 23 המקים בית.

הגן, מקום אידאלי לביקור, שם התעכבנו אני ויערה בטיולים ארוכים, ליד ערוגת השושנים, כאשר דיברנו על העתיד המשותף. אני זוכר אותה, בכאב עמום, מתכופפת ללטף בידיה העדינות את הפרח, מרימה אותו לאפה, ושואפת את ריחו המתוק, כמותה. כך נשארת כמה שניות, וכאשר התרוממה נדמה היה כאילו כל כוכבי שמים נצצו בעיניה, וכל שושני תבל פרחו בשפתותיה, אך עלטה שחורה, ואני נופל בחושך אינסופי.

"אנחנו מאבדים אותו" צעקו מסביבה הרופאים, אבל היא היתה כלואה בבועה של חלום, מנותקת מן המציאות, כשם שהיה הוא מחובר אליה אך ורק באינפוזיה. "לתת עירוי דם נוסף, מיד!".

עוד שלושה ימים והיא היתה יכולה להיות מתחת ךחופה, מכוסה לבן בוהק, הינומא על שערה, נוצצת כפרח מכוסה טללי בין ערבים כאשר שמש השקיעה מפזזת דרכה בפזרה אלפי ניצוצות אור, הוא היה שם איתה, מחליק את הטבעת על אצבעה, ואז...

" העלמה כהן"

- להתראות אהובה.

"מי מפריע באמצע החלום?"

"העלמה כהן"

- אני נאלץ לעזוב עכשיו, אל תפסקי לפרוח לכל עלי אדמות.

שוב אותו קול גברי מחוספס, אך מפתיע ברכותו. היא הרימה את עיניה והביטה בגבר אדום שיער לבוש חלוק לבן. "הו, שושנה לבנה אדומה" חשבה.

"העלמה כהן, אנחנו מצטערים לבשר לך..."

- אני עוזב אותך לעולם טוב יותר, אל תשכחי שכל רצוני היה הטוב ביותר למענך, תמשיכי לחיות בשבילי ולהריח את ריח הפרחים בגן.

"... מרדכי, ארוסך, איננו בין..."

עלפון, דרך מבורכת לברוח מן המציאות. פעם הייתי שושנה אדומה פורחת, זורחת תחת חיוכו, אבל עתה מול הקבר הטרי אינני יכולה להיות הפרח שביקש שאהיה, אינני יכולה עוד להיות פרח רגיל, לזכרו אשאר פרח, אך עתה ביכולתי להיות אך שושנה שחורה.