פניך מנשבות בי שינויים
אני רוצה לעצום את עיני מעיניך
וללמוד תורה
.עוד שתים עשרה שנים
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איילה, מאד נהניתי מהתימצות שאינו צימצום. התחברתי מאד ממקום של אצילות לרצון ללמוד תורה, ולא הצלחתי להרגיש בריחה ללימוד במקום עשיה. וכי לימוד תורה מבטל עשיה? או שמא עשיה אין בה מן התורה? אבל הפלסף באמת לא חשוב לי, נהניתי מן הקטע. (ודעתך בהחלט מענינת). [ליצירה]
- [ליצירה] כשזה לרוות צמאון זה טוב, אך כזה לברוח זה חבל (-: (הייתי חייבת להכניס את דעתי האישית) משפט אחד חזק שמשאיר אחריו שובל מחשבה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר. יפה. יכול להיות שגזרת זאת משיר שהחלטת לנטוש? ביטוי מרשים בהחלט. כתיבה טובה. --- רק עוד קצת, עוד מעט, עוד שנה או שנתיים - תספיקי להשלים את הש"ס פעמיים. --- כמיהה טהורה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים. אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה שווה כשמפרשים? בהתחלה הדובר הלירי היה אמור להיות הבחור, אך זה נותר פתוח להרגשת הקוראים. יש כאן שימוש הפוך בסיפור רבי עקיבא ורחל- רחל שולחת אותו ללמוד תורה מרצונה, וכאן יש רצון של לימוד תורה כבריחה, רצון ללמוד במקום לעשות. (זאת לא רק ביקורת.) [ליצירה]
- [ליצירה] אל תפחדי מפנים חדשות, לפעמים יש בהן הרבה ברכה. המוכר והישן נראה אולי יותר בטוח והחדש מאיים, אבל החדש גם יכול לקדם אותך הלאה. סליחה אם הדברים לא במקום או לא שייכים. פנחס [ליצירה]
- [ליצירה] חזק חורט, ומוכר... רב-משמעי, שנשא אותי למווזות רגש שונים... אחד מהם, התבגרות [ליצירה]
- [ליצירה] מה ללמוד תורה? באולפנא למדתי מספיק, פעם אחרונה שפתחתי ספר הייתה לפני ארבע שנים בערך... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, די דומה לסיפור השני בעיקרון- אובססיות המובילות למוות. מסלול בטוח, אל תלך בו. (השאר עמנו.) [ליצירה]
- [ליצירה] זה נורא!!! כואב! (רישום טוב, ובעיקר- צועק.) [ליצירה]
- [ליצירה] חבר'ה, הוא בסך הכל ילדון... וזה חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב שאין זה האלוהים שלי טוב שאיני מבקשת חיי נצח [ליצירה]
- [ליצירה] אויץ'. מתי נתחיל להתמכר לחומרים טובים כמו אושר או שלוה? [ליצירה]
- [ליצירה] יוסף, העדינות הרבה בכתיבתך על משה ועל מרים, לא מצליחה לכסות על הזעם שלך על הסמינרים של בית יעקב (לא הייתי מבינה את זה מהטקסט לבד, אלא עם רקע קודם) אם רצית לעשות את זה פרובוקטיבי, הצלחת- הצלחת לרתום את משה למאבק, אבל, אבל חשבתי שאולי- לא משנה. זה יפה, זה טוב, זה נוקב. אני מקווה שהעוולות האלה יתוקנו בכל חברה שהיא, ולא נצטרך עוד להקדיש שירים למאבק. [ליצירה]
- [ליצירה] כבר דיברנו על זה, לא היית צריכה לעשות לנו את זה בכזו פתאומיות. --- ואנו הריי דורשים טובתך. [ליצירה]
- [ליצירה] איייייייייייאיאיאי ציון! יו יו איזה סיפור מעולה! אפשר לשלוח אותו להוצאת פלדהיים... או לגיליון מס' (ת)קמ"ג של זרקור. בכל אופן- דרכך מובטחת בעולם הסיפרות היהודית. בברכה, יוצרת הפרקים הקודמים. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים! ההתחלה הזכירה את עמיחי: "אמי אפתה לי את כל העולם בעוגות מתוקות" ההמשך כבר עבר למשהו אחר, ייחודי. אהבתי מאוד, אך הסוף קצת עצוב- האם אינו יכול לקבל את עוגותייך? [ליצירה]
- [ליצירה] זה מרשים. השימוש בצבעים, המבט והמבע של התמונה. רוך, עדינות, נשיות. (למה זה קטוע בצד?) תודה! [ליצירה]
תגובות