פניך מנשבות בי שינויים
אני רוצה לעצום את עיני מעיניך
וללמוד תורה
.עוד שתים עשרה שנים
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איילה, מאד נהניתי מהתימצות שאינו צימצום. התחברתי מאד ממקום של אצילות לרצון ללמוד תורה, ולא הצלחתי להרגיש בריחה ללימוד במקום עשיה. וכי לימוד תורה מבטל עשיה? או שמא עשיה אין בה מן התורה? אבל הפלסף באמת לא חשוב לי, נהניתי מן הקטע. (ודעתך בהחלט מענינת). [ליצירה]
- [ליצירה] כשזה לרוות צמאון זה טוב, אך כזה לברוח זה חבל (-: (הייתי חייבת להכניס את דעתי האישית) משפט אחד חזק שמשאיר אחריו שובל מחשבה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר. יפה. יכול להיות שגזרת זאת משיר שהחלטת לנטוש? ביטוי מרשים בהחלט. כתיבה טובה. --- רק עוד קצת, עוד מעט, עוד שנה או שנתיים - תספיקי להשלים את הש"ס פעמיים. --- כמיהה טהורה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים. אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה שווה כשמפרשים? בהתחלה הדובר הלירי היה אמור להיות הבחור, אך זה נותר פתוח להרגשת הקוראים. יש כאן שימוש הפוך בסיפור רבי עקיבא ורחל- רחל שולחת אותו ללמוד תורה מרצונה, וכאן יש רצון של לימוד תורה כבריחה, רצון ללמוד במקום לעשות. (זאת לא רק ביקורת.) [ליצירה]
- [ליצירה] אל תפחדי מפנים חדשות, לפעמים יש בהן הרבה ברכה. המוכר והישן נראה אולי יותר בטוח והחדש מאיים, אבל החדש גם יכול לקדם אותך הלאה. סליחה אם הדברים לא במקום או לא שייכים. פנחס [ליצירה]
- [ליצירה] חזק חורט, ומוכר... רב-משמעי, שנשא אותי למווזות רגש שונים... אחד מהם, התבגרות [ליצירה]
- [ליצירה] מה ללמוד תורה? באולפנא למדתי מספיק, פעם אחרונה שפתחתי ספר הייתה לפני ארבע שנים בערך... [ליצירה]
- [ליצירה] יעלוש איזו נחרצות. [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי לאירופאיות הזו. אני מכירה את הזיקנה החובקת זכרונות מקרוב. יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] ה' יקום דמם... [ליצירה]
- [ליצירה] עד רדת הערב, גשם. הקשב לנשים בחלון, עד רדת החושך. גשם, הקשב לנשים הצופות בוילון. גם לנו אדמה שמחכה למשהו מלמעלה. גם בנו יש אימה וזעקה למשהו פורח... וכן הלאה... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מתוקתי! להנשים תקווה זה לא דבר קל, במיוחד כשאין לה פה. בכל מיקום שאת, בכל אטמוספרה, היי חזקה וגדולה. (כמו שאת) אוהבתך. [ליצירה]
- [ליצירה] וקר כאן באמצע ההר... (באמצע הלילה. ואולי- כבר מאוחר...) [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר, כי הוא אכן מזכיר כמה אנשים. לא דווקא אהובים. למה בדיוני? כי קופים לא עושים פן. [ליצירה]
- [ליצירה] ציני! יופי!!! חביתוש, אתה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] האם זו ציניות? כשמגיעים לשורה של "הביי'ניש על הש"ס הלבן." זה נראה כך. הלוואי שבאמת היינו כל כך תמימים ודוסים, כל כך אוהבים את התורה באמת, ולא היינו מוצאים כל רצון לצחוק על דוסיותנו הטהורה, הכנה, והאמיתית. אני מאחלת לך בעל ירא שמיים, שיאהב את התורה וישתה ממימיה, ושיאהב אותך. ואם תרצי, חברה, אין זו אגדה... חלומות פז! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך... ותמיד יש מקום לאהבה. אף פעם הלב אינו נסגר גם כשצר במקומות הכואבים יש מקום. לשמחה, למלמולים. אל תתייאשי ואל תיאשי אותו. אוהבתך... (יודעת שזה לא תחליף... ובכל זאת) [ליצירה]
תגובות