עמוד השחר ערפילי
חושף דוק קרני שמש
ושני לבבות תועים
דרכם זה אל זה
מבין סלעי מגור
חשופים ושוממים
אהבה אדומה ותוססת
תזרח ותחלחל
כיין ישן נושן
הנמסך ומוסך
שיכרון אהבה ועלומים
לקול חליל רועים
העולה ובוקע מן הגיא
מאוד מאוד אהבתי:
"ושני לבבות תועים
דרכם זה אל זה
מבין סלעי מגור
חשופים ושוממים"
רעננות כזאת, כיף לקרוא. ומשחקי המילים.
משהו טהור-טהור לפחות כמו בבקר (זה מה שבא לי)
העקידה.
מאוד מאוד אהבתי:
"ושני לבבות תועים
דרכם זה אל זה
מבין סלעי מגור
חשופים ושוממים"
רעננות כזאת, כיף לקרוא. ומשחקי המילים.
משהו טהור-טהור לפחות כמו בבקר (זה מה שבא לי)
העקידה.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
מאוד מאוד אהבתי:
"ושני לבבות תועים
דרכם זה אל זה
מבין סלעי מגור
חשופים ושוממים"
רעננות כזאת, כיף לקרוא. ומשחקי המילים.
משהו טהור-טהור לפחות כמו בבקר (זה מה שבא לי)
העקידה.
[ליצירה]
מאוד מאוד אהבתי:
"ושני לבבות תועים
דרכם זה אל זה
מבין סלעי מגור
חשופים ושוממים"
רעננות כזאת, כיף לקרוא. ומשחקי המילים.
משהו טהור-טהור לפחות כמו בבקר (זה מה שבא לי)
העקידה.
[ליצירה]
מקסים.
מהתמונה הגדולה של מכתשי הנגב אל התמונה הקטנה של היחיד.
המצלמה עוברת מהמכתש -הדבר הכביר ונאדר ההוד. ואז לקראת שני הבתים האחרונים מתמקדת בו- ביחיד - ההולך ושר.
:-)
[ליצירה]
הניתוח השבועי שלי
מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה
=כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור
בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן?
אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
"ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה.
"אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות:
"אמותה! די במילתך!"
[ליצירה]
---
נני, זה יפה
אני מתחיל לחשוש מלבקר קרובים שלי בשל הלחץ המנטלי המתון שמתחילים להפעיל עליי...
כאילו שהשידוכים נופלים מן השמיים כמן אשר לפני בני ישראל במדבר...
[ליצירה]
היי ותודה על ההארות והמשוב :-)
זכותך לחשוב ולחוות דעה. זה מה שעושה את זה כל כך מעניין.
ולגבי סטודיו של ריקוד. בהחלט יש חלון לא אטום שפונה אל הרחבה. במקרה של בית העם בירושלים.
תגובות