למעלה מארבע וחצי שנים עברו מאז שאותך איבדנו, מאז שמשנתך לא הקצת...

ארבע וחצי שנים של געגועים אלייך, אלייך ילדה שהיית רק בת 12 אך יפה וגבוהה היית ובוגרת כל כך...

ארבע וחצי שנים... אומרים שהזמן מרפא את הפצעים...

מי שאמר זאת לא חשב עלינו...

הזמן לא ריפא והזיכרון לא מרפה...

בכל עת: שמחה וצער בך אני נזכרת...

 במיוחד בעיתות שמחה: כשיש התרגשות רבה באוויר (חתונות ושאר אירועים משמחים) אותך אני זוכרת עם חיוך הקבוע על שפתותייך, את עינייך היפות, את צחוקך המתגלגל והסוחף...

ואז אני בוכה, בשמחות הגדולות בחיי אני בוכה כי שמחתי לעולם לא תהיה שלמה מאז שנפחת את נשמתך האחרונה...

יהיה זכרך ברוך...