[ליצירה]
וואו, איזה יופי. סיום מרגש.
את יודעת לכתוב, אבל הדימויים הדי-רגילים בהתחלה הפריעו לי (לא עד כדי כך שאפסיק לקרוא). כשאתה קורא משפטים שברור לך ששמעת כמוהם בהרבה מקומות ("הרוח המלטפת, שמש הפז" וכדו'), אתה לא מתעמק ולא מדמין את פרושם, על אף שהוא יכול להיות מאד יפה. כך אצלי לפחות. לכן הראה לי שאפילו את אותם צלילים ומראות כדאי להביע במילים מקוריות יותר, מענינות, שהעין נתפסת עליהם והמוח צריך ממש להבינם.
אבל את ההערה הזו אני לא אומרת על השורות "קולות המרעה העולה מן העמק" ו"רשרוש התבואה הנחה ברוח". הם טובים יותר, גורמים לעצור בהם לרגע.
תודה
[ליצירה]
אקומה נא...
בס"ד
קראתי. הוקסמתי.
הזדהיתי?...
יותר מזה. הרבה יותר מזה.
לפעמים אני חושבת, שהקול הצועק מתוך המילים שלך, הוא אותו קול הצועק מתוך תוכי עצמי.
את המחשבות המתרוצצות בראשי סביב סביב, הצלחת להפוך למילים, מילים השוזרות חוטי זהב דקים היישר בתוך ליבי...
מדהים.
[ליצירה]
דעה גלעדי
תודה לך, ביקורת מצויינת!
אני מסכימה מאוד שהביטויים מעט דלים (הוא נכתב לצורך מטרה מסוימת, וחברה מסוימת, אז זה התאים..). בתחילה זה הפריע, בדיעבד - אני מחבבת אותו כך (=
[ליצירה]
בלוג?
בס"ד
זה נראה כמו בלוג, או שאולי בלוג נראה כמו "צורה"? (כן כן, אני מדברת אליך 'רדף השיג') (=
לדעתי מקסים ממש. וקורע.
תמשיכי לכתוב. תמשיכי גם לחכות לאורחים.
אולי בסוף באמת יצא מזה משהו... (=
(לא אברהם ושרה יצאו כמה בשורות, וילד)
תודה!
[ליצירה]
בא לי בזמן (=
בס"ד
קטע ארוך ועיניים עייפות, בדרך כלל לא זוג משמיים. בכל זאת החלטתי לקרוא ("אחרון".. הבטחתי), כנראה מההתערבות של שמיים...
מרגישה את אותן התחושות הרבה בתקופה האחרונה. משעשע אותי לחשוב שאין בדידות בתחושת הבדידות - קורה לרבים לעיתים רבות.
אבל אם זה מה שגרם לך לכתוב קטע מקסים כל כך... (= כנראה הטוב נעלם מעינינו אך קיים. ושוב, בכל דבר.
תודה רבה! אור וטוב (=
[ליצירה]
כמה תחושות
בס"ד
הפכפך הוא האדם כעונות השנה.
מדהים ממש.
גרמת לי להרגיש גם כן כסערה ביום קיץ,
בא' טבת (=
(בכסלו ממש - אם הייתי קוראת את היצירה אתמול).
תודה!