יצירה חזותית ראשונה אותה פוגש באתר זה הראויה
לתגובת אמת בתשבחות.
צבעי פסטל שמן: זרימה של צבע ביד בטוחה יד מנוסה,
מקצועית במידה ואינך כזאת הרי בעלת כישרון גדול את. לחיצות בצבע חזקות המדגישות ביטחון רב, אור
וצל מובלטים בעדנה וללא מחשבה נוספת.
פשוט יצירה של אומן מנוסה. חשים גם במהירות שבה
נעשתה.
מהנתי מאד והתרשמתי עמוקות.
תודה רבה לך: חיים
בחירת צבעים מצויינת, צוואר יפהפה, פנים עדינות, בגדים ורקע מתאימים, מביע הכל ויותר כמו שצריך..
אני כבר נכנס לציורים האחרים שלך, בתקווה שפירסמת עוד..שכוייח גדול.
[ליצירה]
יצירה חזותית ראשונה אותה פוגש באתר זה הראויה
לתגובת אמת בתשבחות.
צבעי פסטל שמן: זרימה של צבע ביד בטוחה יד מנוסה,
מקצועית במידה ואינך כזאת הרי בעלת כישרון גדול את. לחיצות בצבע חזקות המדגישות ביטחון רב, אור
וצל מובלטים בעדנה וללא מחשבה נוספת.
פשוט יצירה של אומן מנוסה. חשים גם במהירות שבה
נעשתה.
מהנתי מאד והתרשמתי עמוקות.
תודה רבה לך: חיים
[ליצירה]
בחירת צבעים מצויינת, צוואר יפהפה, פנים עדינות, בגדים ורקע מתאימים, מביע הכל ויותר כמו שצריך..
אני כבר נכנס לציורים האחרים שלך, בתקווה שפירסמת עוד..שכוייח גדול.
[ליצירה]
.
מביט- קצת קיצוני לומר כזה דבר, לא?
לא צריך לבזבז חיים שלמים בחיפוש אחר האמת. התורה נמצאת בכל מקום, מוצאים אותה מיד ואז נותר רק לחיות אותה. אמנם ה-"רק לחיות אותה" הוא לא בדיוק "רק" אלא קצת יותר מסובך מזה אבל לפחות זה לא בנימה פסימית כמו השיר.
[ליצירה]
התכוונתי למשל.
עדיין לא ניסיתי לתפוס פרפר אמיתי.
רק בעדשת המצלמה. (אם ראית פעם נערה תמוהה שמתרוצצת במאה שערים עם מצלמה- זו הייתי אני. הפרפר לא הסכים לעמוד על התריס הכחול וניסיתי להכריח אותו)
[ליצירה]
.
בתור אחת שמבינה כל-כך את ההרגשה של להיות מאחורי המחיצה ולהתבונן בתשוקה במעגל הרוקדים אני מרשה לעצמי לומר כמה דברים:
א. כל ההתעוררות היום של הבנות בלימוד-תורה ורצון לחוות בעצמן את עולם התורה הוא לא משום שפעם הנשים כבלו עצמם למוסכמויות והתכחשו לעובדה שהן גם ר-ו-צ-ו-ת אלא משום שבדור שלנו נשים צריכות את זה. פעם האשה הייתה קרובה בצורה טבעית לכל זה ולא הייתה צריכה ספרים והרצאות כדי שזה יהיה חלק מהעולם שלה. היום, כשאנו כ"כ כבולים במוסכמויות מערביות הקישור הטבעי הזה היטשטש וצריך לשמוע, וללמוד ולשבת במדרשות כדי להשתחרר מכל הכבלים שבנו.
ב. אם כן- בהתעוררות שקיימת היום יש המון המון חיוב אבל כמו בכל דבר יש גם פניות שליליות שצריך להתנתק מהם. הרבנית נעמי שפירא ספרה שהיא באמת מתלבטת אם לחנך את הילדות שלה ללכת לביכנ"ס בשבת או לא, ולמה? משום שאם היא תחנך אותן לזה שבת וחגים בשבילן יהיו בית כנסת ותפילות וכשיגיע השלב שברוך ה' יש ילדים ומשפחה והן לא יוכלו להתפלל בשבת וחגים הן ירגישו תסכול שהן לא חוות באמת את יום הדין ולא חוות באמת את יום כיפור ושבת וכו' וזה יביא להרבה מרירות, ודבר שני- הן ירגישו ש-טוב, אז עכשיו יש ילדים ומניעות שגורמות לי לא לעבוד את ה' כמו שאני רוצה אבל בעז"ה יגיע השלב שכל הילדים יגדלו ויתחתנו ואז אוכל לחזור לעבוד את ה'.
כמובן שזה נוראי. כל אחד עם העבודת ה' שלו ואשה שמטפלת בילדים עוסקת בדבר קדוש כל כך לא פחות מגבר שעומד בתפילת הנעילה.
המסקנה של הרבנית נעמי הייתה שהיא תחנך אותם שכרגע, בשלב הזה של החיים לפני הבעל והילדים עבודת ה' שלהן אכן מתבטאת בתפילות וחוויות רגשיות אחרות אך בשלב הבא הן יהיו במקום אחר.
בקיצור- צריך מאוד להזהר מכל התנועה הזו ולכוון אותה למקום שבאמת כרגע אני צריכה לפנות לי שנה ללמוד תורה כדי שאתמלא, כדי שאוכל לבנות בית של תורה וכו' אבל להבין שכל זמן והצרכים וההתקדמות שלו.
ג. בקשר למה שנאמר על מניינים של בנות- לפי דעתי זו תופעה לא חיובית. יש כאן המון נסיון להשתוות לגבר וגם אם לא- למה בכלל לעשות את זה? אם מישהי רוצה באמת לעשות דברים בשבילו יתברך היא תעשה מה שהוא ציווה ולא תמציא דברים בשביל לחוש פועלת ולא רק נפעלת. זה פיתוי מאוד גדול כי ברור שהייתי מתה להניח תפילין ולהתכסות בטלית ולעשות את כל הדברים הללו שכ"כ מקנאה בבנים אבל זה לא המקום שלי ואת כל התשוקה הזו אני צריכה להפנות למקום אחר.
תגובות