רווקוּת
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואני הרבה יותר אוהבת את היצירות הנוטות לסוראליות, כמו זו. שילוב יפה של צבעים ברקע שחור, ומוטיב הציור אומנם מוכר, אבל (לפחות לי) לא נמאס אף פעם... [ליצירה]
- [ליצירה] אממ הציור הזה הזכיר לי את תפילה מתפילת יום הכיפורים: במרומי ערץ כסא שבתך,ובשכוני ארץ עוז ממשלתך. אלה יעריצון גאון תפארתך ואלה יקדישון לשם ממלכתך...(אני מקווה שזה ציטוט נכון) למה? השחור הזה שעוטף את הציור,שנימצא ברקע,כאילו רוצה לרמז על עולם נעלם,על מסתרים חשוכים,על הכאוס הבראשיתי שעוטף את העולם. מתוך החושך הזה צומחות להם ציציות של אור,לא אור פשוט,חד גוני,אור שמתפרט לצבעים,שוב חלק מעולם הפירוד שבא ברקע ובתוך כל זה,ניצבת לה יד שמכוונת,יד שעוטפת ומגינה מפני הפירוד,מפני הראיה של הרווק את העולם. כשרווקים הכל ניראה מפורד,חשוך,אפילו האור מאבד מאחדותו וצובע אותנו בפירודו. היד נישארת אותה יד חרף הגוונים המשתנים,לעומת הגוף האנושי שמשתנה ,שנצבע בצבעים של רגש ושכל. מעניין שבחרת להשתמש בנקביות,בנקביות שזקוקה ליד המגינה,לזיכריות המשפיעה ואולי לניקביות של לילית,שמתריסה,שרוצה לבוא לביטוי בתוך עולם של פירוד. בקיצור יפיפיה:) ואני בכלל נכנסתי לחפש חברה טובה משכבר הימים שמשום מה נעלמה לה מחיי העולמות:) [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] וואהי!!! איזה יופי. לא יודעת למה בחת דווקא את הכותרת הזאת, אבל הציור יפה ועמוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מה שאמרה "עולמות שבורים". איך את יודעת כאלו דברים? :)) ביטוי נפלא, רעות. איזו הגנה מעניקה היד הזו. ואולי זו הגנת יתר במצב של רווקוּת...? יום ססגוני רעותי, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] . אתה פשוט דפוק... ו...כן- גם תפוחי אדמה הם בני אדם וגם שסקים וגם חצילים וגם מלפפונים כבושים! וגם תולעים. [ליצירה]
- [ליצירה] אוה. היא בהחלט לא תרצח אותי. בעיקר בגלל העובדה שלה אין זמן לשבת ליד המחשב ואני זו שאכניס את השירים שלה.... שרה לידך???? תמסרי לה ד"ש ענקי ונזיפה. [ליצירה]
- [ליצירה] / וואו! זה כל כך, כל כך, כל כך יפה!!!!!!!! ברור לי שבקושי הבנתי באמת אבל זה כל כך יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] * וואי. אני כל- כך כל -כך אוהבת את הכתיבה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ'. פתאום זה כל כך רלוונטי, ופי מאה יותר כואב. [ליצירה]
- [ליצירה] אורי, אורי עמירם מה עיני רואות עכשיו? עוד שרשור ארוך הוּרם כמו בפנקייקס של מירב ואתה וממזי שוב מתווכחים ללא פשרה בלי לכתוב מידע חשוב משתלטים על כל צורה רק פריט שוּנה ודאי ממז אינו עוד בצבא לא קצין ולא טוראי כל היום לומד תורה ואתה-כותב דואטים מלך פה על המקצב משורר עם קומפלימנטים בל נשכח-אב למירב ומדוע מתחנפת? זאת לבך לך גם שח הו, סיבה אחת דולפת האם יש למירב גם אח? או בןדוד, שכן נגיש ידיד קרוב ואף מכר הימצא עכשיו פה איש לזאת המחכה מכבר? קצת גבוה ובהיר אפשר שחום ומתולתל שקולו- קול של זמיר ובוגר- לא מהוּתל! רגיש חייכן, נטוּל מגוֹר חכם, מלא בהשכלה שלא ישכח תמיד לסגור את המכסה של האסלה ואיך שכחתי- זה מצחיק! (או שאולי איום נורא) שיהיה צדיק-צדיק לומד לו כל היום גמרא רק שלא יהיה קרח (נפשי לזאת כה הומיה!) שבשבילי יוריד ירח ובמקומו יציב פֵיָה שאת הקשת לי יתפור בצבע, צליל וצחוק נעים ובמבע עיניו טהור יאהב אותי ללא תנאים ובכן, כפי שאתה סבוּר אין לי כה הרבה דרישות אז אנא- מצא לי ת/בחור כי דודותיי כבר נואשות ואם במשימה תצליח ליתמצא בחור רגיש מגן עדן , זאת אבטיח תקבל לך גם שליש על דלתך נקבע אז שלט "אורי עמירם- שדכן" וחבורת בנות בוהלת תמסור לך את ייאושן [ליצירה]
- [ליצירה] . אויש! אני כמעט בוכה!! זה כ"כ עצוב!!!!!!! ומהמם ומקסים ועדין ויפיפה... מתקרבת- רוצים עוד סיפורים! [ליצירה]
- [ליצירה] השם! למה את עושה את זה? מקפיצה ומקציפה את הבפנוכו. (וזה מכאיב כל-כך). המילים שלך, כמו תמיד, חותכות ובטוחות ומדויקות כל כך. את מדהימה. (נשיקות מאן...) [ליצירה]
- [ליצירה] ממזר פרחים תהיה בטוח שגם אני מתה לדעת מי זה האחד הזה, או לפחות לקבל רמזים... [ליצירה]
- [ליצירה] . בתור אחת שמבינה כל-כך את ההרגשה של להיות מאחורי המחיצה ולהתבונן בתשוקה במעגל הרוקדים אני מרשה לעצמי לומר כמה דברים: א. כל ההתעוררות היום של הבנות בלימוד-תורה ורצון לחוות בעצמן את עולם התורה הוא לא משום שפעם הנשים כבלו עצמם למוסכמויות והתכחשו לעובדה שהן גם ר-ו-צ-ו-ת אלא משום שבדור שלנו נשים צריכות את זה. פעם האשה הייתה קרובה בצורה טבעית לכל זה ולא הייתה צריכה ספרים והרצאות כדי שזה יהיה חלק מהעולם שלה. היום, כשאנו כ"כ כבולים במוסכמויות מערביות הקישור הטבעי הזה היטשטש וצריך לשמוע, וללמוד ולשבת במדרשות כדי להשתחרר מכל הכבלים שבנו. ב. אם כן- בהתעוררות שקיימת היום יש המון המון חיוב אבל כמו בכל דבר יש גם פניות שליליות שצריך להתנתק מהם. הרבנית נעמי שפירא ספרה שהיא באמת מתלבטת אם לחנך את הילדות שלה ללכת לביכנ"ס בשבת או לא, ולמה? משום שאם היא תחנך אותן לזה שבת וחגים בשבילן יהיו בית כנסת ותפילות וכשיגיע השלב שברוך ה' יש ילדים ומשפחה והן לא יוכלו להתפלל בשבת וחגים הן ירגישו תסכול שהן לא חוות באמת את יום הדין ולא חוות באמת את יום כיפור ושבת וכו' וזה יביא להרבה מרירות, ודבר שני- הן ירגישו ש-טוב, אז עכשיו יש ילדים ומניעות שגורמות לי לא לעבוד את ה' כמו שאני רוצה אבל בעז"ה יגיע השלב שכל הילדים יגדלו ויתחתנו ואז אוכל לחזור לעבוד את ה'. כמובן שזה נוראי. כל אחד עם העבודת ה' שלו ואשה שמטפלת בילדים עוסקת בדבר קדוש כל כך לא פחות מגבר שעומד בתפילת הנעילה. המסקנה של הרבנית נעמי הייתה שהיא תחנך אותם שכרגע, בשלב הזה של החיים לפני הבעל והילדים עבודת ה' שלהן אכן מתבטאת בתפילות וחוויות רגשיות אחרות אך בשלב הבא הן יהיו במקום אחר. בקיצור- צריך מאוד להזהר מכל התנועה הזו ולכוון אותה למקום שבאמת כרגע אני צריכה לפנות לי שנה ללמוד תורה כדי שאתמלא, כדי שאוכל לבנות בית של תורה וכו' אבל להבין שכל זמן והצרכים וההתקדמות שלו. ג. בקשר למה שנאמר על מניינים של בנות- לפי דעתי זו תופעה לא חיובית. יש כאן המון נסיון להשתוות לגבר וגם אם לא- למה בכלל לעשות את זה? אם מישהי רוצה באמת לעשות דברים בשבילו יתברך היא תעשה מה שהוא ציווה ולא תמציא דברים בשביל לחוש פועלת ולא רק נפעלת. זה פיתוי מאוד גדול כי ברור שהייתי מתה להניח תפילין ולהתכסות בטלית ולעשות את כל הדברים הללו שכ"כ מקנאה בבנים אבל זה לא המקום שלי ואת כל התשוקה הזו אני צריכה להפנות למקום אחר. [ליצירה]
תגובות