ורצו לפרד העולמות
ובמקומן רק באה האחדות
ורצו לשבור הלבבות
וגברה אש האהבה בלהבות
ורצו לנתק הקשרים
ובמקומן התאחו הפערים
ורצו וייחלו אך לא יכלו
ואנו לחוד אך ביחד.
אסנת י
-
הכתיבה היא מבע לנפש פנימה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] צו החיים. כצוואה לאהבה ללא מחשבה. כמו תמימות של ילדים. כל אדם אוהב בדרכו שלו. והדרך שלך היא כ"כ מבקשת להתחבר לצד הרגשי חסר המחשבות לפעמים כאילו מתעלם משכל ומחשבות. כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהתי עם התוכן. והלך רוחך בכתיבתך, המשקפת בתאורים פרטניים את המכלול המלא מראות עיניו של מורה... ובייחוד אלו השורות הזכירו לי דמויות שהשפעתן הייתה ועודנה קיימת על העם.. "חנה לוחשת אל מול משכן שרה שצוחקת באוהל, בצד .." ראוי לשבח בעיני. אסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] קופץ הערותיך (והארותיך)- בהחלט תורמות לי. בעניין :" הס ביסורה" ניכר כי הבנת ללא פירוט שלי מההקשר אולי, שאכן פסקו אותם יסורים כביכול אם זה צורם לאוזן ..או לא זה סוג של בררנות ונוחות לצלילי האוזן המורגלים להישמע לעיתים יש צורך בכתיבה לפרוץ את מה שלא קיים בהרגלים המצויים כמו שילוב השניים.סוג של יצירה(לקחתי לתשומת ליבי.) שוב תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] המסר הרעיוני המובע בכתיבתך עמוק מכפי הנראה. יפה. (חסר לי אקט של ניקוד בתחילת השיר.) [ליצירה]
- [ליצירה] הערה קטנה, היצירות הנכתבות לא תמיד מוסבות לחיי האישיים, הווי אומר שתוכן הכתוב לא בהכרח משקפות את מציאותי הפרטית, לעיתים הקורה אותנו סביב הוא זה המקנה רעיונות לכתיבה כמו נוף סתמי שהצייר חוזה בדיוקן ציוריו... [ליצירה]
- [ליצירה] קופץ, זו הייתה המטרה לומר ולא לומר-בהעדר מילים דעה גלעדי אין בכוונתי להוסיף רמז דק לקורא מאחר ומוסווה כאן עניין הידוע רק לכותבת:) [ליצירה]
- [ליצירה] לקחתי לתשומת ליבי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שמייד בתום קריאת השיר ,הרגשתי שניתן לבצע את ההשלכה שהדימויים הללו: "התעלמתי מעקיצות ומכות" צבעתי בירוק..שוממה". וכו' יתאימו גם לחיי המציאות בכל תחום אחר, שניכרת בו מידת השקעה אשר בסוף תוצריה קוצרים את הפירות .. אסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד DAV d שלום. כתיבת השיר נוצרה דווקא מתוך ה"רעש" = העדר השקט/ שיכול לנבוע מאין ספור סיבות כאלה ואחרות..(כמו נניח קול פנימי שזועק =המצפון לאחר ביצוע חטא כלשהו.) יש שתי קשתות המתחברות מקצוותיהן. האחת פתוחה למרחב, חשופה. והשנייה מתכנסת פנימה. החלק הראשוני של השיר הוא זה הפותח ב:כמות "קצת" =מעט שקט, מעין בקשה פשוטה לכאורה מבין כל "היש" המצוי..אולם הרצוי אינו קיים. השקט האמיתי לו מייחלת הכותבת (אני הקטנה)אינו נמצא לא בשגרת היום לא בעומקי הנפש פנימה וכו' ולימים מסתבר שאחרים שמצאו את השקט שלהם הסופי הוא דווקא בעולמות אחרים ובזמן אחר בעתיו של דין..בו גורלות נחרצים. תחילה-מצב נתון העדר שקט והכמיהה אליו אמצע-סערות המתחוללות בעקבות אי השקט והרצון להתמודד עימן נובע מנסיון למצוא מה מהות החסרון ? סוף-כביכול הפתרון מעין ידיעה שהשקט האמיתי הוא בעולם אחר עולם האמת בשעת מתן הדין על המעשים. מקווה שהפרטים האירו אור חדש. ואם עדיין ישנו ערפל, אתייחס בצורה ממוקדת למשפטים ספציפים או ממוקדים יותר. אך אלו מעיקר כוונת תוכן הכתוב. אסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] מקוריות בס"ד העדר משמעות היא בעצם עיקר המקוריות רק לכותב יש את הכוונות הנסתרות. ואידך זיל גמור. [ליצירה]
תגובות