[ליצירה]
תיארת קונפליקט קשה, מצד אחד רוצים לנחם, להיות שותפים בצער, ומצד שני זה קשה מידי ואולי לא מועיל...
אז מעדיפים לשכוח מהכל.
כתוב "שלושה ימים לבכי, שבעה ימים להספד". גם הבכי והצער צריך להיות בגבול הנכון, כדי שלא נערער על מידותיו של הקב"ה וגם בגלל שאנחנו מאמינים בתחיית המתים ובעובדה שהמוות הוא לא סוף..
צריך לקחת בחשבון שגם האבלים יקומו מזה ואם הם יקחו את זה בצורה הנכונה יהיו להם כוחות להמשיך הלאה.
[ליצירה]
נו,
את בטח מכירה את ההרגשה של השעמום מחיים רגילים כמו כולם. שרוצים רק לעשות משהו שונה, קצת אקשן, קצת אנדרנלין. שיהיה קצת סכנה, שיהיה מה להפסיד.
הלל - שיחקת אותה שוב
[ליצירה]
אחלה. אני ממש לא מבין את תאיר ארץ [עם כל הכבוד (; ]
אבל מה עם הגב הטיפוסי שיגרום לכל כך הרבה כאב לעת זקנה? והכתפיים שבגובה המתניים? ועוד כמה זמן היא בכלל תחזיק מעמד בלי משקפיים?