אי של השלום המובטח...
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואי! אני מתבישת שעל כזאת יצירה לא הגבתי לך!!! זה מדהים! אין מילים.. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה הנה--- כנראה שהמחשב לא סבל את הקיטשיות הזאת שניסיתי להחליף את הכותרת "שושנה" למשהו יותר מתוחכם... אבל הנה, סדרתי את זה. אתם יכולים להביע דעתכם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים. את נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חמודה גם את!!! [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי יש- דוקומנט 6 מה שלומך, הודיה? כך שאלתי את אחותי שעמדה מאחורי. אנא, הביאי כסא ושבי, למה תעמדי? למה? "כי בא לי", קטלה אותי אחותי האהובה עליי ביותר. ולא, זה לא שהיא רוצחת, אלא מהכוונה של הלבין פני חברו ברבים, כאילו שפך דמים? יו נועו? "לא עשיתי לך כלום!" נזדעקה אחותי. "מה עשיתי לך? אה? אה? אה? אז ככה יפה? אה? איפה הצדק, איפה?" טוב, זה לא מה שהיא אמרה, זה סתם מוחי שמחפש אקשנים, ואצבעותי שרצות על פני המקלדת בחוסר שליטה. "באיטיות!" צווחה אחותי כדי להרוס לי את הסיפור. לא ילך לך, אחותי יקרה. זה הסיפור שלי, ושלי בלבד "לא נכון!" כן נכון! "לא!" כן! "אמא, תגידי לה, היא כותבת אותי!!!!!!!!!!!" "מה קרה? אילה, מה את עושה לה? אני לא מרשה להגיז לי אותה" "תגידי לה שתכבה את המחשב" "שתכבי את המחשב אבל עכשיו!" אבל אמא, אני באמצע לכתוב סיפור על אחותי יקרה. "מה קרה?" (כך אמי) נשברה הקערה?..." הלשינה אחותי בלי לדעת מה היא עושה. זה לא אני! לא הייתי בסביבה בכלל! "קרציה אחת..." מלמלה אחותי והלכה בשרוך רגליים. "אל תלכי ככה, איך תמצאי לך שידוך?" עזבה אותי אמי בהתבדחות. "לך אני מרשה להמשיך לכתוב, את ממילא לא תמצאי זיווגך בקרוב." מחיתי את דמעותיי מעל פני. בחור יקר- האם תרצה את אחותי במתנה? <אבל היא עוד קטנה!!!!!!!> סיימה לי אחותי את סיפורי, הסיפור שלה. <"אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה!!!!!!!!"> [ליצירה]
- [ליצירה] חמוווווווווווווווווווווווד! מרתק מאוד. חשבת להוציא ספר? [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי לאירופאיות הזו. אני מכירה את הזיקנה החובקת זכרונות מקרוב. יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] מוות שליו? למה עשית את זה? מה חשבת? שאפשר כך לעזוב את העולם? בשלווה כזו? בייאוש כזה? חיי! [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה נראה כהלצה, כאילו הברושים מתריסים בפני היקום: הנה אנחנו (פרטיזנים.) משום מה זה הצחיק אותי. לוא רק ניתן ואלמד... [ליצירה]
- [ליצירה] קפה מהביל, הבל וריק. (זו הכוונה?) יופי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. סיום אופטימי... בתקווה להרבה מתיקות!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני יודעת למה לא אכלת! כי לא עשית קידוש!... [ליצירה]
- [ליצירה] יופי, מלא אהבה לאור. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חיוך מעוקם... [ליצירה]
תגובות