כִּבְדָת כנפים,

ברכתי התנתקה מאדמתה.

וסלע מִגָּנִי, עוד מחריש.

ועינו מאדימה.

וגם אתה.

ומתי כבר, מתי,

תארס לך גפן,

שתסרוג ושריגיה,

ימוטטו אדם

ואבן.

עצם הראות באופק,

את ליבו חָדָר אינסוף,

ומדוע, כה קשה לראות,

את עיניך

את עור התוף

בו אני מכה בלי הרף

ושורד בלי להלחם

רק מחכה לטרף.

שים מנעול, אדם,

תכסה על הכל.

ממילא כבר נדמה שהוא

נרדם.