בבית חינוך עיוורים
פנים יפות ועיניים מסתכלות פנימה
ידיים נשלחות לעולם
כעומדות על סודותיו
מדרגות. ניחושים.
מישושים. חושים. שמיעה
היא זיהתה אותי בגלל הקול
לא ראתה את מראי שהשתנה
חיבוק והתרפקות. אמון עיוור.
גוזל מתבגר.
ביקרתי אותה אתמול בבית חינוך. היא היתה מול המחשב, הפעילה את שארית עיניה כדי לקרוא בכתב של חצי מטר. הייתי רק צריכה לומר את שמה מרחוק וכבר היא קפצה אליי בשמחתה ובהתרגשות: ידעתי שתבואי. כן, אמרתי לה שנה שעברה שאבוא. והיא חכתה.
הזמן שאמרתי להקדיש התארך כי לא יכולתי לאכזב, וניסיתי להבין את שלומה עד הסוף.
היא לא ראתה אותי אבל יכלה להרגיש ולשמוע את אהבתי לה.
תגובות