האבנים חמות עדיין, בלוקים אפורים
חלולים אוויר וזיכרון. ורוח ירושלמית –
כתמיד, נושאת אלי אבק כבישים
ופריחת רקפות.
משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע
השקט, הנכון, המפוסל בזהירות
לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה,
ירושלים קברים סביב לה
וצחוק ילדות אקראי על הדשא
רוקד מאחורי בעלים היבשים
מתגלגל ודוקר ומפציר בי "הביטי!"
אבל אני נטועה בצללים הזוחלים
לחבקני, אוהבים וידועים וחונקים
ועיני בחושך, בסירוב עקשני
כי אולי
אולי ולא
----
ותודה לכולם.
תגובות