[ליצירה]
.
מסתבר שלמרות תכנית ההנתקות ימ"ש היצירה ממשיכה ללבלב בגושקה, יפה.
אגב,הייתה בעזריאלי מסיבה אלטרנטיבית על פי חזונו של מרן הרב קוק- "בין חושך ואורות"?
לענייננו:
תראי, אף פעם לא הייתי רווקה אז אני לא יכול לשפוט אבל אפשר וצריך להוציא את הרגש גם לפני שההוא יבוא ויאמר. אפשר להתרגש באירועים, אפשר למלא את הבפנוכו גם מריצה על החוף (מה יפה במריצה על החוף? לא משנה...). אלו לא דברים מיותרים.
בחולופן בהצלחה בהמשך. ממז.
(ובעז"ה מישהו גם יבוא ויאמר מתישהו. טפו טפו טפו. :) )
[ליצירה]
.
מי ששמר בחברון ב97 אמור להיות היום לפחות בן 26 .
אני מתקשה להאמין שיש היגיון מאחורי התנהגות כזאת בגיל הזה.
ולעומר צמח נחום: "בסוף, זה בסך הכול שיר."
אנחנו כבר מזמן לא מדברים על השיר,שיכתוב מה שבא לו,
אנחנו מדברים על הפגיעה בבני אדם.
תסתכל על הקונקרטיות והעדינות של הביקורות מול הארסיות והזוהמה בתגובות של מאיר.
לא יודע אם אתה ומאיר מכירים אישית אבל כדאי שתפקח את העיניים למה שכתוב פה.
[ליצירה]
אז ככה-
התלבטתי קשות אם להסיר את היצירה לאור קריאת התגובות ששיקפו את דעתם של היוצרים על כתיבה כזאת.
מלכתחילה התלבטתי אם לפרסם, ואחרי שקראתי כאן מספר קטעים מקאברים על פיגועים וכד' החלטתי לפרסם בכל זאת.
את הנעשה אין להשיב, אני מתנצל בפני הקוראים שנפגעו וידוע לי שיש כאלו.
החלטתי הסופית היא להשאיר את היצירה כאן למען העתיד, בו ירצו אולי יוצרים לפרסם קטעים בסגנון דומה-
וקטע זה ותגובותיו ישמשו לו כמדד. ולו כדוגמה שלילית.
מקווה להעלות רק חיוכים-
מ.z.
[ליצירה]
מעולה.
כתוב טוב ומרענן.
הזכיר לי סיפור אחד של אתגר קרת...
אגב, מצאתי את משה-
הוא יושב בספסל לידי בישיבה.
הוא סיפר לי שאשתו חושדת בו שהוא חוזר בתשובה ושהוא לומד תורה במקום להגיע הביתה בזמן.
חשבתי שחשוב שתדעי...
[ליצירה]
לא שאני במצב רוח יותר אופטימי כרגע, אבל האנשים הנינוחים עליהם אתה מדבר,שיהיו "מאושרים גם בעתיד"-
אין להם עתיד, הם ישארו בהווה של היום, קרי בעבר.
נראה שגם אתה לא מאמין שהתקווה היא התבלין של הצרות- "סמנו את הדרך אליו בבירור וצעדו בה"- זה תקווה/ שאיפה למשהו בעתיד, למימוש רצון, אפילו אגואיסטי.
צריך משהו לשאוף אליו.למרות שלא תמיד מוצאים.
[ליצירה]
לץ קוֹנטיניוּ
"בשם הדקדוק", מיס הדס היקרה-
הרשי לי לרשום לך כאן הערה
מה זו המילה הזו "ההנתי"?
האם רצית לרשום "האנטי"?
כי אם כן אז טעית,בשתי אותיות
אבל אפשר עם זה גם כן לחיות.
יוסף שמח ינחל אכזבה,
החרזן השני הוא כמובן האבא,
וצריך לאכול הרבה קש
בדרך לתואר הזה המבוקש.
ולך אדון אורי אזרוק עוד מילה-
אני מגיע בעסקת חבילה:
לא חרזן או ליצן לפי הלקוח-
אלא ממזי כולו- אז את זה לא לשכוח...
וחובה להזכיר שעכשיו חנוכה
שידעו הקוראים, כל פיסקה ופיסקה
מתי נכתבה ובאיזה הקשר
וידעו את הכל לעלילה לחבר.
אז כל טוב לכולם,נפגש בשמחות
(אורי,תגיד, למרב יש אחות?)
[ליצירה]
קראתי שוב אחרי הרבה זמן, בעקבות ההקפצה.
הסיפור נשאר יפה כמו שהיה בזמנו, רק שעכשיו הוא יותר מובן לי.
אז לכל מי שטען שהפילוסופיה כבדה מדי לילדה בסיפור, שפשוט יבין שהילדה היא רק פלטפורמה להעביר את התובנות לקורא, בשאיפה ובהנחה שהם לא יהיו כבדות מדי עבורו.
לגבי הדברים עצמם- ה"מבוגרים" באמת מעצבנים כשהם מסתגלים רציונלית כ"כ על כל מה שנראה לנו,התמימים, כקסום.
הבעיה הרצינית מתחילה כשאנחנו מתחילים לפוצץ לעצמנו את בועות התמימות. זה קורה לצערנו, כשמתבגרים.
רק טוב.
תגובות