(עפ"י wessex של נתן זך, מתוך "צפונית מזרחית")
´כי דמעה היא דבר בנאלי´
ואנחנו משווקים את עצמנו תמיד
(חשוכים, אמר פעם מישהו)
מצלמים ברנטגן את כל השברים
מדפיסים על כרטיס ביקור, מחליפים
כמו במשחק קלפים בינינו.
כל אחד מסתכל, מהמהם, מעביר.
כי דמעה היא דבר בנאלי
ואנחנו
ראינו כבר כאלה, בכל צורה
שעמום טוטאלי:
גאות ושפל. יום ולילה. עונות.
דורשים לראות דם משפריץ על ניר
(במקוריות), על פחות מזה
לא משלמים.
ואנחנו מוצאים את עצמנו גם כן,
רעבים, באין ברירה,
הופכים מן הפנים אל החוץ
את קרבינו,
פושטים כמו בגד
סידור אומנותי על שולחן קצבים
ניתוח לב בצורה אחרת
תמיד שמים לב לפרטים הקטנים:
האסתטיקה של הצרחה.
למי אכפת הצמיחה שלנו
העונה היא תמיד סוף עונה.
תגובות