דיברתי מתוך הרגל, מתוך חוסר רצון להמשיך את הרגיל. אולי בתוכי הן המריבות האמיתיות וכולי הוא לא חלק מהשאר? הוא רק מתגעגע לעצמו ואני רק רוצה שאני ישוב. מתוך ברירה אין אלא לקוות שביום מן הימים נדע שלקוות למשהו טוב זה בעצם להגיע בכוחות עצמך לתחנת האוטובוס- אתה תלוי בעצמך כדי להגיע בזמן לתחנה אבל הדבר העיקרי הוא האוטובוס שיביא אותך לאן שאתה באמת צריך. האיש שידע הכל, האיש שהקשיב להכל. ונתן לו, לעצמו, לדחוק אל הפינה ולהסתפק במה שאין ואפילו גם כשאין. בלתי רגיל שהתחושה של חציית מחשבות נתקפת לעיתים קרובות. יש כל כך הרבה בראש שהראש שלי הופך לראש ממשלה. בכך יש החלטות קשות ויש עוד יותר קשות ובכך תם הדיון