לאורך אלפי השנים שחלפו, פרצו מלחמות הרבות, באין - סוף; אש אוכלה להטה, כקדחת בהכחידה, את כל הנפגש. השמידה בתים היא, שרפה העצים, הרגה אנשים, בדרכה נתקעים. האש ארורה, היא האש מלחמה; נושאת בתוכה היא, כיליון וזוועה. שדות, בוסתנים, מטעים וגנים; הכל היא הופכת, לפיח שחורים. משנה לשנה, מקווה האנוש, כי שנה הבאה, תיהיה שנת - השלום. קורא בתפילות הוא ובתחנונים, שיפסיק אלוהים את שפיכות - הדמים! שיהפוך מלחמה לשלום, שלכולם יביא ביטחון. שבמקום מטחי - היריות, יתמזגו באוויר, צלילי השלום; שציוץ ציפורים, יישמע בכל פינה ויחריש את קולות מלחמה. שאויב המושבע יהפוך לאוהב ושהשינאה לא תישב עוד בלב; שאהבה אמיתית תישתרר ותהפוך העולם לשליו. נביט בתקווה לעבר שחקים, ששלום אמיתי יבוא עם הגשמים, שלא ירעמו עוד פגזי - תותחים, שלא ניראה עוד תנועת - הטנקים, שהשקט כה המיוחל, יבוא ויפרוס את כנפיו מתחתיו. נביט בתקווה ונאחל, שבשנה חדשה לשלום נכתב, שנצליח סוף - סוף לעצור מלחמות, ושאש מבוערת נוכל לכבות, שהעולם יהפוך לשליו ושהאוהב לא יהיה עוד אויב. נהיה התקווה! שבשנים הבאות, לשלום אמיתי ניכתב ונבוא; לשלום, שיפרוס את כנפו כיונה ויאיר את פנינו בזיו ובשמחה!