גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
---
גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
[ליצירה]
...
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
המממ...
הרעיון מבוטא ממש טוב, משלים ודימויים רבים מ-א-ו-ד והרגשה גדולה של ערבוב ואי-הבנה.
בעיה אחת, קריטית לחלוטין - רציפות.
הסיטואציה המובאת אמורה להיות מהירה מאוד (כמה זמן לוקח כבר לחשוב כשמבולבלים?) - ברם המשפטים מורכבים למדי ומעבירים תחושה של זמן ארוכה.
על כן יש לשים לב, אם המשפטים הנ"ל באים להעביר תחושה של זמן ארוך של מחשבה, כמו אדם שבוהה בתמונה ומנסה להבין מה זה אומר לו - יהיה כן, אך יש לחתוך את המשפטים, הם קשורים אחד בשני קרוב מדי, המעברים מהירים מדי בין משפט למשפט כדי להעביר תחושה זו במקום זה מופיעה תחושת בלבול רצף וקוצר נשימה.
ומצד שני, אם התפאורה המוצגת אמורה להיות קצרת זמן, מחשבות קצרות ומבולבול, חצאי משפטים לא מובנים הכל מעורבל ובפראדוקס אחד גדול - המשפטים מחוברים מעולה (למרות שבחלקם זה קרוב מדי אפילו) - ברם, המשפטים עצמם מורכבים מדי ומתרחקים זה מזה על ידי מילות קישור לא מייתיות ('ומצד שני' למשל או תיאורי קישור מורכבים אחרים הנותנים תחושה של מחשבה) - אם המחשבות מבולבלות אזי הן קצרות מאוד, חתוכות באמצע אפילו.
אמנם חלק מהדברים צריכים את התמורות שמובאות, לא כולם מבינים בציור, אבל זה מורח את הזמן המובא בסיפור.
אופי דיאלקטי.....
סוף מוחץ! (נעדרת... או ש...) עדיין נשאר בבילבולו.
[ליצירה]
המממ חזק..
כמה שזה נכון לפעמים, הרבה יותר קל לברוח מדברים ולהתחבא מאחורי סלעי הציניות כמחסה לשפנים... הרבה יותר פשוט להתכחש להכל ולהתעלם מהכל ולחיות את ה'נאבאכיות' העצמית... אדם כמהה לצומי ולפעמים יעשה הרבה דברים ראדיקאלים כדי לקבל אותה...
מצד אחד, כמה נעלמת היא האמת... בדור של פילוסופיה דואלית, כשהפילוסופיה פחות או יותר מיצתה את עצמה, או שבעצם אמרה שהיא לא יכולה להגיד כלום... בדור שכל אחד יכול להגיד ולחשוב מה שהוא רוצה בשם הפלורליזם הכמעט צרוף, בעולם שהאמת תהיה נעלמת... היכן היא האמת הזו? הכין?
ומצד שני, כמה נפוצה היא האמת.. בכל מקום, בכל שניה, בכל צד ושעל של המציאות... אמת! אמת אלוקית. רק צריך להסתכל בצורה הנכונה... - כמו שאומר הרב סולוביצ'יק על 'איש ההלכה' - שאצלו הכלים ההלכתיים הם אפריורים, קודמים להסתכלותו בעולם... איפה שמישהו אחר רואה מעיין יפה נובע איש ההלכה רואה הלכות מקוואות... רק צריך להסתכל ולראות בכל רגע איפה האמת פורצת מהמציאות... מזה אסור לברוח, המראה כל כך נהדר...
[מזכיר לי שעוד שעתיים בערך יש הרצאה פה בעיה"ק פ"ת של פרופ' נתן אביעזר... אני משער שזו תהיה ההרצאה שלו על בריאת העולם... סתם דוגמא, איך הקב"ה משתלב ממש יפה באמירה המדעית כיום... [וכמה טוב שהמדע כבר לא שואל 'למה' אלא סתם 'איך'...]
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
טוב.
אני לא אכנס לדיון כי לא נצא ממנו.
צריך לבוא ולחלק בין התפישה הקבלית של יחס אלוקים לאדם לבין התפישה הנגלית, כשם שיש להתייחס לשיר השירים ומשמעותו באופן זה. יש פה בניין בן כמה קומות, אל לנו לבלבל בניהם.
אמירת החמלה באופן מוחלט היא באמת נוצרית בכמה פלגים בה. היא מובילה לאסון גדול שיצרה הנצרות הקרוי 'חוסר אחריות'. [אין צורך להביא דוגמאות למשמעויות המעשיות מהתפיסה, אולי רק להזכיר דוגמא טובה - צורת חיי המשפחה בעולם ואצל רוב הציבור החילוני, החל מההסתכלות הקונספטואלית עד למעשית בהם זוג יכול לחיות בייחד כמה שהוא רוצה ללא לקיחת שום אחריות על מעשיו [להוליד ילד.] ולא נכנס לעניין.]
זה מעט יומרנות לבוא ולהגיד שאין כיום תפיסה מכאניסטית של היהדות [מכיניסטית?! ^_^] ברור שזו לא הדרך, אך זה קיים בחלק לא זניח של הציבור [גם הדתי וגם החרדי!] אין זו הדרך. ברם יש חשיבות גדולה בקיום מצוות, אין זה העניין אם אנחנו עושים את זה וגם גויים עושים את זה... [ויש לזה אפילו אסמכתא באחד מהטעמים למצוות הקורבנות, למשל, ולמצוות מלך וכד']
ישראל הם עמו של הקב"ה, המטרה שלנו בעולם היא לגלות את הקב"ה במציאות, להאדיר את שמו ולהגדילו בעולם. הדרך לעשות זאת היא קיום מצוות, 'לעשות את דברו'. אנשים לפעמים עושים על מצוות 'ווי' בגלל שהם לא מבינים את הערך שלה ואת המשמעות שלה. ['...אם יהודי היה יודע מה זה...... היה שמח - שמח ורוקד - 120 שנה....^_^]
העולם אכן מורכב מאיזון, זו אחת מהדרכים לפרש את ענייני שכר ועונש, ויש אהבה ויש חמלה. הקב"ה אוהב את בניו. הוא כמו אבא.
כמו אבא.
וגם אבא שאוהב את הבן שלו זהו דבר שיש בחובו אחריות, אחריות דו צדדית, מה לעשות לפעמים צריך 'להעניש', לפעמים צריך לחנך ב'יד קשה', לפעמים גם צריך לגרש את הבן מהבית... זה אחריות. לפעמים צריך למרק עוונות.
ד.א.
אש יוקדת מוסר ש'חברה...חברה... לא צריך להתלהם... זה סה"כ ויכוח.... אני אוהב את כולכם! [אבל מה הקשר ליצירה, אתמהה...]'
תגובות