גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
---
גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
[ליצירה]
...
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
ואו
<בהלם טוטאלי>
זה פשוט מ-ש-ה-ו!!!
אני פשוט משתומם לנגד הפער שנוצר כאן פתאום, בין מה שחשבתי ל'טוב' לבין מה שאני מגלה עכשיו....
חשבתי שאת החיכוך בין הגוף לנשמה אפשר לבטא טוב בסיפור שכתבתי על כך.. [טהורה היא...]
אבל לא.
פשוט לא!
זה לקחת את הרעיון הזה ולהסביר אותו כל כך נהדר! להכניס את הדבר הזה כפשוטו למסגרת של דייטים זה פשוט ענק! [ועוד עם סוף כזה חיובי/ני]
המשל על בי מהר, 'משל לבת מלך שהתחתנה עם עני..' גם אם מביא לה את האוכל הכי טוב שלו - תמאס בו... שרגילה היא לדברים עליונים... ועוד כמה וכמה אימרות חז"ל שמבצבצות כאן בין השורות...
ובכולופן, שני נקודות שכדאי לשים עליהם את הלב...
- גודל גופן, עדיף לעשות גופן יותר קטן מגופן יותר גדול בטקסטים כאלה שאמורים להבדיל בין סצנות [מחשבה/קריינות למציאות וכו'] - פשוט הבשר של הסיפור בגופן גדול והשורות חתוכות בעקבות כך... [אא"F הם חתוכות בכוונה...]
- למה כתוב בהתחלה שזה 'הומור'?! זה רציני מאד... [באמת לא הבנתי...]
בקיצור - קליל ונפלא.
אני בנתיים אלך לנחם את היצירה שלי בעניין שיושבת לה בצד כאן...^_^
[ליצירה]
פחחחח
חמודדדדדד ממש יפה!
[האמת יש פה שאלה גדולה על הגב ול של 'החוק לפרטיות' או בכלל הגבול שבו אנחנו יכולים להחליט מה אחרים חושבים באותו רגע..:))]
אבל למה הוא לא נסע לאשדוד? בגלל זה הוא הסתכל במראה? לראות אם הוא יכול לפנות לכון ב"ש???? [רגע רגע רגע רגע... יש לסיפור הזה המשך????]
המסר מהסיפור חד וברור...
להעביר עכשיו לגלגלצ...
[והמסר שלי - אין כמו רוני מגלגלץ. כל בוקר באוטו - לשמוע בכיף איפה הפקקים... פשוט סופר.]
[ליצירה]
אמרתי שני דברים.
[יווו שעה לגלול את כל התגובות האלה... מזכיר לי את האורך של היצירות שלי...]
1. לא חשבתי שהוא דווקא יגיע לנוער הגבעות.. יותר חשבתי על הודו, על פריקת עול הודו סטייל שכזה... במקרה האחר אולי הליכה ל'משריפה' [סליחה על הביטוי]... או כל משו סגנון 'סיקסטיז' שכזה...
אז דווקא 'נוער הגבעות' זה הפתיע אותי... כנראה שאני לא מכיר מספיק את המושג הזה כדי לחשוב על אופציה שכזו... [האמת היה לי חבר שהלך לבית אדום ורבץ שם כמה זמן...]
2. ככה כותב ילד בתיכונית שעוד נהיה מנוער הגבעות??? על דברים כאלה הוא חושב בכלל??? השאלות האלה שלו נשמעות כמו איזה מישו מישיבת הסדר לפחות...
3. (בונוס) - סתם הייתי חייב לציין את זה גם -
אמירה מאוד מפורסמת שמבוססת על פילוסופים טובים ורמב"ם יקר אומרת - 'פילוסוף זה ילד שלא התבגר.'
פילוסוף אמיתי, זה שחוקר אמת, הוא זה שלא מתבגר מהשאלות הילדותיות ושואל אותן באמת שוב ושוב ומוצא להם גם תשובה. השאלות הגדולות ביותר והפתרון שלהן.
או כמו שכותב הרמב"ם - 'מורה נבוכים'.
זה לא דבר רע להיות נבוך כשאדם נבוך הוא מחפש אמת..
[הוו כמה ר' נחמן יש עלזה...]
[ליצירה]
המממ...
להגיד לך באמת מה זה מזכיר לי? אבל באמת באמת?
זה פשוט סגנון של 'דרשות יום ראשון'... כל הקהילה מתאספת בכנסיה ואז בא הכומר ודורש להם על 'רידאמפשן!!' וצועק עליהם 'סינררררז!!!' וכל מני צעקות אחרות... או להבדיל 1000^2 הבדלות את הסגנון הישן של הרב אמנון יצחק...
או במילים אחרות - מאד 'תוקפני'.. נורא 'צעקני'.
נכון, לפעמים צעקות ליכולות לזעזע בנדם, לפעמים שצועקים על מישהו הוא 'תופס את עצמו' באיזה שהוא שוק ושם לב לכל מני דברים... אבל כבר יודעים אנחנו שאין זו הדרך האמיתית ו/או הנכונה לעיקרן של דברים... כשם שביהמ"ק לא בא במלחמה אלא בשלום, גם תשובה לא באה ב'ריב' אלא באהבה... [רש"י על התוכחה של משה לבנ"י בסוף המסע.. צריך לדעת גם -איך- להעביר את הביקורת ולא רק לבקר. אין זה אלא הדבר הכי אנושי להגיב ל'ביקורת מטיפה' בהרחקה, בהתנגדות, בדחיה... אם רוצים לקרב ולעורר - צריך לעשות זאת באהבה. באופטימיות, בשמחה.
ב'יללה! בואו קידמה!' ולא ב'נווו!!' או ב'דייי כבר!!!'
בלקיחת יד ומשיכה, נתינת כתף מעודדת - ולא בדחיפה ובעקיצה... לעולם ירגיז אדם יצר -טוב- על יצר רע...
יש הרבה מן החיוב במה שכתבת, הרבה - אבל הוא 'מתכסה' בביקורת שמתחילה את הקטע, כל הנימה של הקטע מתחילה בעצם מהשורות הראשונות 'די!!'... הרבה יותר נכון יהיה להתחיל ב'יללה! בואו נצא אל הקודש! עד מתי נשארנה בחושך? עד מתי...'
אך הכי חשוב, הכי הכי, זה הגוף המדובר - - שכן אתה פונה אל כולם בגוף שני - אתם - לא 'אנחנו', לא כולל את עצמך בכלל... [ואם כבר אנחנו קרובים לפסח... 'לכם ולא לנו...' בגלל שהוציא את עצמו מהכלל....וכו' ואכמ"ל...] הדרך ה-אחרונה- לעודד ולדחוף אנשים לעשות טוב - זה לדבר איתם מבחוץ... ללא שיתוף... - ועוד יותר, כשמדובר בנושאים כלל ישראלים כגון אלו - איך יכולת לזעוק זעקות כנביא, שאין אתה מכליל את עצמך כחלק, אתמהה...
[ובכולופן, חזק וברוך על היצירה! שאלתי את עצמי כמה זמן יקח לך 'לחזור'...^_^ גוט טו סי יו באק...]
תגובות