גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
---
גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
[ליצירה]
...
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
טחחחח
גרנד אופניג לחזרתי המשופרת באופן חלקי ביותר חד צדדי ובלתי מובן בעליל!
אני חייב לציין
שבערך שתי שורות לקראת הסוף ממש כאב לי הראש במחשבה 'איפה הקאטצ'???' (יותר נכון 'איפה הקיטצ'??')
כבר ניסיתי בראש את כל האפשרויות שיכולות להעלות החל מששניה לפני שהדלת נסגרת הוא מספר לה שבעצם את האחות הוא רוצה וכלה (חד משמע) בזה שהחץ שלה שובר את הקיר על השניה ומשאיר אותו המום.......
והסוף מפתיע!
אהבתי לחלוטין.
תאורית ה'וואן אנד אולנדי איז רייט אין פרונט אוב יו אנד יוב ג'סט לאט הים סליפ אוואי' פועלת ממש וורי גוט!!
[ליצירה]
ה
ואוו... זה ממש, אה... ממש!
כל כך הרבה אנרגיה בסצנה כל כך קטנה וקצרה... [יענו, תחשבו על זה - כמה זה זה לקח במציאות? עשר דקות? כולא לאסוף פרחים מחוץ לחנות... והנה פה זה לקח לפחות כמו יום שלם... כולל זכרונות.. אמירות... רגשות.... מעולה ממש!]
נשמע האמת גם כמו פתיחה לסיפור עם סוף מעולה מהסוג הזה של..נו... אתם יודעים כבר על איזה סופים בתכל'ס יוצא לאנשים לדבר -פה-... [משו לפחות כמו בסגנון של 'שברים של מזל טוב....' שנורא הזכיר לי את זה איך שהוא...]
והאמת האמת....
אני עדיין מתפלא שאנשים קונים פרחים בכלל....
זה כבר דבר טוב, אם חזרו לזה. זה אומר שאנחנו בהתאוששות.
[ליצירה]
טוב
אחרי קריאה חוזרת ונשנת של היצירה הצלחתי להבין סוף סוף -
כשיר, קשה לי להבין, מאחר ואני לא מבין שירים..
אבל זה - אפאטיות, מובא ביצירה באופן חזק ביותר.
כל שורה ושורה מביאה יותר חזק את 'חוסר העניין', כל שורה מחזקת את ה'עייפות' הזו של האפאטיות...
הכל חוזר... רגעים קטנים...
הכל בעצם הוא חוזר על עצמו, רצף של שניות, של 'טאקים', שבין לבין פה ושם קורים דברים...
משחקי המילים עם המטרונום [טאק טאק...] מצויינים!
ואמרו שיש גם נימה אופטימית בסוף.
בקיצור -ממש טוב.
עכשיו, רק שתי נקודות בהן הייתי שם דגש - חלק ממשחקי המילים מורכב -מדי- [אני ממש טוב במשחקי מילים ב"ה, וחלק פה לקח לי ממש הרבה זמן לתפוס] - למשל 'משו חזק תקדים', הייתי אולי מנקד את זה, מאחר ובאופן טבעי שמתי פתח תחת הק' וזה יצר מילה חסרת משמעות... טַאקְדִים - אולי כך זה יותר מובן?
וגם - הגאז'? (זה לא ג'אז?)
וכן החלק עם הקלסר, טוב לא היה לי כזה, אולי זה מסביר למה לקח לי זמן להבין...
והדבר השני, אולי חשוב עוד יותר - היחס של הזמנים.
מאחר ומדובר במטרונום, יש לו קצב קבוע, וזו בעצם המטרה של היצירה - הקצב הקבוע של הטקים, - אז מבחינה משקלית אולי היה כדאי לאזן את ה'טקים' על כל הבהרותיהם - באופן שווה... שיהיה בניהם, מבחינת משקל או רצף שורות, מרווח שווה... פשוט זה יוצא שיש לפעמים שזה 'טאק טאק' [נשמע כמו שני טקים ולא אחד........ועוד אחד.... היצירה עצמה צריכה להיות די איטית לא? הייתי שם '...' בין אחד לשני אולי..] ולפעמים יש 'טאק'... והטאק הבא רק שלוש שורות אחר"כ... לוקח זמן לקרוא עד שם והזמן שעובר נראה לא 'מונוטוני'...
[אולי זה בעצם חלק מהיופי של היצירה?]
במשפט אחד- יצירה מעולה, (!!) רק, לפחות לי, לקח זמן 'לתפוס' אותה... [זה לא אומר משו רע במיוחד, רק פשוט מורכב... צריך אינטרנט מהיר בשביל זה [או חופשי...]]
[ליצירה]
הההאא!!
ענק!!!! [למרות שאפשר להמשיך את השיר הזה עוד...הרגישי חופשית להוסיף כיד המלך האדומה[או הקידומאישי...]
מזכיר את סגנון השירים של שבת זכור... [אני זוכר את זה... כאילו זה היה אתמול...... בעצם זה היה אתמול!! ^_^]
הערה אחרונה - הייתי ממליץ את השורה הראשונה והאחרונה, שלא קשורות לשיר, להקטין.
[ליצירה]
פחחחחחחחחחחחחחח
יאלה... כמה זה ----לא---- מצחיק!!!!
יש לכם מושג כמה זה לפעמים קורה???
[אה... לא ש-לי- זה קרה פעם, ח"ו... אני בייניש פור גוד סייק! [תרתי משמע...], ביינישים לא יכולים להגיע למצב כזה אפילו... מיילא להקשיב לשיחה של מישו מאחורה ולספור כמה פעמים היא חוזרת על 'בע"ה' ו'בלי נדר', מיילא להביט כשהיא הולכת לזרוק את העטיפה [כשר למהדרין כמובן {העטיפה!}],ומיייילאאאאא לחשוב על להסתובב ולהגיד משהו מטופש.... [תגידי, אפשר שניה את הטלפון שלך? אני רוצה לקחת משם איזה שהוא מספר של קרוב משפחה שלך כדי לשאול אותו אם הוא מכיר אותך והאם הוא יכול לתת לי ת'מספר שלך, כי ה..אה.... צחוק מלא יראת השמיים שלך, נורא הלהיב אותי...]
אבל -ה-ו-ד-ו-??? מה אנחנו בהלל?? [זה לא עמותה לחזרה בשאלה בכלל?] מה אנחנו מגדלי שיער ופרועי ראש ולענה???
[ועוד יותר... מה אנחנו יורדים מהארץ??!?!]
כמובן שלא.
לכן בייניש לא יכניס את עצמו למצב כזה, בכלל, ולא יעלה לאוטובוס כלל, שלא לדבר על לשבת מקום אחד לפני בחורה חסודה ויראת שמיים, כדי לא להכנס למצב שכזה כלל... [לגבי בחורה לא צנועה ולא יראת שמיים רח"ל, זה לא כל כך בעיה, כי בכל מקרה אין על מה לדבר או לעשות אז זה לא מפריע.....]
ענק, בקיצור...
בין דר... דאזנט אופ טיימז.. [לא שאני מעשן חסה וחלילה...]
במקרים האלה עדיף להסתמכך על החברה הטובה שלה שיושבת במקרה לידה וכן שמה לב אל הבייניש החסיד והעניו [והחמוד...] [והכמעט-פלסרניק-לולא-היה-מגבלות-של-שנה-ו4-שירות-בצהל-בגלל-ההסדר]... וכבר שתעשה את הצעד בשבילה... [היו הרבה סיפורים כאלה.. נכון סו? היא תמיד מספרת את הסיפורים היפים האלה... [ואיפה -אתה- בסיפורים האלה אתה שואל את עצמך...]
מגניב.
תגובות