עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
- פו"פ שלישי מהשמש - 6
- אחת משישים בנבואה... [סיפור / חלום...]
- פו"פ שלישי מהשמש - 5
- ספק ברכות להקל.
- שהחזרת בי טהורה... - גרסה מחודשת
קשור אלי
- [ליצירה] --- גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה. נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל. מין יחסי גומלין שכאלו. [ליצירה]
- [ליצירה] היי! זה יפה ממש! אהבתי גם במפגש =) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי (:. הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה.. וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר... אז תגיד, חזרת? אחרי הפרידה הדרמטית?.. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך רכבת ישירה לאהודות. כל כך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! ארוך... אבל חסר לי משהו ממש מבלבל... פ י ס ו ק. (או פיסוק וריווח...) כי בכל זאת יש גבול כמה אוויר לקחת לראות.. אי אפשר לקרוא את כל השיר הזה בנשימה אחת. צריך לשים נקודות בסוף כל בית (אולי לפני כל חזרה על 'לא יכול...') ואולי אפילו איזה אנטר פה ושם... [ליצירה]
- [ליצירה] חחחח אני?? רמזתי משו??? יאנוש?? רחלי??? ^_^ כן אני יודע, אבל סתם אנשים צריכים לדעת עובדות הסטוריות במקרים שכאלה... [זה כמו שאיזה אחד בצ'ט בתפוז פעם אמר לי בתמיהה 'מה?? אתה רוצה להגיד לי שיצאו מפה כבר 25 זוגות שהתחתנו??? איך אנשים מתחתנים מדבר כזה בכלל???'.. .אילו היה לו מושג...] מה גם, נכון מאוד.. התגובות פה נורא מעניינות...") [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... להגיד לך באמת מה זה מזכיר לי? אבל באמת באמת? זה פשוט סגנון של 'דרשות יום ראשון'... כל הקהילה מתאספת בכנסיה ואז בא הכומר ודורש להם על 'רידאמפשן!!' וצועק עליהם 'סינררררז!!!' וכל מני צעקות אחרות... או להבדיל 1000^2 הבדלות את הסגנון הישן של הרב אמנון יצחק... או במילים אחרות - מאד 'תוקפני'.. נורא 'צעקני'. נכון, לפעמים צעקות ליכולות לזעזע בנדם, לפעמים שצועקים על מישהו הוא 'תופס את עצמו' באיזה שהוא שוק ושם לב לכל מני דברים... אבל כבר יודעים אנחנו שאין זו הדרך האמיתית ו/או הנכונה לעיקרן של דברים... כשם שביהמ"ק לא בא במלחמה אלא בשלום, גם תשובה לא באה ב'ריב' אלא באהבה... [רש"י על התוכחה של משה לבנ"י בסוף המסע.. צריך לדעת גם -איך- להעביר את הביקורת ולא רק לבקר. אין זה אלא הדבר הכי אנושי להגיב ל'ביקורת מטיפה' בהרחקה, בהתנגדות, בדחיה... אם רוצים לקרב ולעורר - צריך לעשות זאת באהבה. באופטימיות, בשמחה. ב'יללה! בואו קידמה!' ולא ב'נווו!!' או ב'דייי כבר!!!' בלקיחת יד ומשיכה, נתינת כתף מעודדת - ולא בדחיפה ובעקיצה... לעולם ירגיז אדם יצר -טוב- על יצר רע... יש הרבה מן החיוב במה שכתבת, הרבה - אבל הוא 'מתכסה' בביקורת שמתחילה את הקטע, כל הנימה של הקטע מתחילה בעצם מהשורות הראשונות 'די!!'... הרבה יותר נכון יהיה להתחיל ב'יללה! בואו נצא אל הקודש! עד מתי נשארנה בחושך? עד מתי...' אך הכי חשוב, הכי הכי, זה הגוף המדובר - - שכן אתה פונה אל כולם בגוף שני - אתם - לא 'אנחנו', לא כולל את עצמך בכלל... [ואם כבר אנחנו קרובים לפסח... 'לכם ולא לנו...' בגלל שהוציא את עצמו מהכלל....וכו' ואכמ"ל...] הדרך ה-אחרונה- לעודד ולדחוף אנשים לעשות טוב - זה לדבר איתם מבחוץ... ללא שיתוף... - ועוד יותר, כשמדובר בנושאים כלל ישראלים כגון אלו - איך יכולת לזעוק זעקות כנביא, שאין אתה מכליל את עצמך כחלק, אתמהה... [ובכולופן, חזק וברוך על היצירה! שאלתי את עצמי כמה זמן יקח לך 'לחזור'...^_^ גוט טו סי יו באק...] [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... תחשובות ברורות וחשובות, עוברות לכולנו בימים האלה. קשה 'להתחבר' לדברים האלה בכח, ולפעמים אנחנו יושבים ומשתוממים אל מול הקינות של ט' באב, המרוחקות כל כך... אך עדיין - חסר לי מאוד ביצירה הזו - תשובה. [אולי זה בגלל שאני פשוט לא יכול עם יצירות קצרות...] - חסר תשובה. העלנו את השאלה - מעולה. אבל עכשיו מה? עכשיו צריך גם לתת תשובה. או לפחות כיוון. נכון, קשה להתחבר, נורא קשה. וגם כשסוף סוף אנחנו הישראלים מצליחים לשתוק למשך 2 דקות - ואולי לנסות לחשוב ולהתייחד מעט עם האהובים המזהירים [ולא סתם 'למלמל' איזה פרק תהלים, שאפשר למלמל גם אחר"כ...] - אז הכל מתערפל ושום דבר לא עולה... נכון, זה קשה - ועדיין אחד אנו, והקשר הכלל הישראלי שלנו הוא בל ינותק. גם כשנחשוב שהוא כן - מחוברים אנחנו אכן. ...ולפעמים, כשתמשע את הרב, שר בקול שבור על הרצפה ובבכי את 'בצאתי ממצרים/בצאתי מירושלים' - פתאום אתה תבין, פתאום כל המילים יתגשמו אל מול עיינך - ותראה עד כמה שזה לא רחוק... עד כמה שזה מתחבר עד היום... ועד כמה 'צאתי מירושלים' זה גם קרה אתמול, ושלשום ועוד הרבה פעמים נוספות... ואז אתה כבר לא תוכל לבכות... וכשהרב יסיים את השיר הנורא הזה, ותזדעזע כולך - פתאום שיר אחר יעלה לך, ותמונות של אותה ירושלים יעלו מולך - אך רק לא בוערת ונשרפת, אלא בוהקת מזהב נחושת ושל אור - לא אור יקרות וקפאון, אלא אור של גאולה ושל תקווה... ופתאום, כל השיר הזה יהיה אחרת... למרות הסיום הנורא שלו - אתה תחייך... תחייך לעצם זה שאתה יכול לשבת איפה שאתה יושב ולשיר אותו ולבכות אותו... ... שהנה פתאום - אכן, לכל שיריך - אני כינור.... [ואז אתה תלך למחשב ותכתוב על החלום שחלמת בלילה ותקרא לזה 'חלום - 0.166666 מנבואה...' ^_^] [ליצירה]
- [ליצירה] הממ.. מעניין... רק רציתי לדעת עם זה שהשורות חתוכות כך זה בכוונה? (בדיוק לפני המילה האחרונה) [ליצירה]
- [ליצירה] היי וווא עדיף מאוחר מלעולם לא. אחלה סיפור, אחלה מסר! [אני ממליץ! ג. פאלקון.] מה שכן, אולי היה כדאי להקצין, אולי להדגיש, את משפט הקונטרא, מה שקרוי בסיפורות שכאלו 'נקודת המפנה' [יעני השורה שאחרי 'אז הוא מת'...] כי ההמשך נראה עדיין כמו 'סתם' המשך של המחשבה הקודמת ולא באמת איזה שהוא שינוי בחיים... אולי גם את החלק שהוא חוזר היה עדיף להעצים [בפתח לא בצירה... עצים יש מספיק בסיפור..:)] שיהיה סוף אנרגטי. נקודת התמודדות עם שכול אישי טובה, מעבירה גם את הביקורת על היחס הלפעמים מעיק מבחוץ, וכן את הכעס העצמי מבפנים. [רק איפה הציטוטים של הרבזצ"ל? איפה??? {סתם סתם...} :--]]] [ליצירה]
- [ליצירה] או. מוכר מאוד מאוד מאוד, וקרוב מאוד מאוד מאוד... מרגיש כאילו אני כתבתי את זה למישהו בעצמי, או שמישהו כותב את זה בעצם לי... [אני עדיין מתלבט בזה..] אפילו את השימוש ב'ילד' מזכיר לי את עצמי ואיזה חבר שלי... המקרה עצמו נורא, למרות שהוא אול נפלא גם, אך הוא נורא... ולא סתם ישנו סיפור חסידי (שביססו עליו את האלכימאי) ש'תלך לסוף הודו תמצא אוצר מתחת לבית שלך בסוף...'... מצב שכזה הוא מצב קשה ומורכב, צריך הרבה סיעדתה דשמייא כדי לצאת בסוף מזה באמת ובשלמות... מעלה נקודה אמיתית ונכונה.. עשוי טוב שיר! [ליצירה]
- [ליצירה] @_@ אההההההההההההה!!!!!!!! השם! איך היא עושה את זה?! [השם! הי איז ג'סט א הל לאקי גאי, איימ שור הי איז....] [ליצירה]
- [ליצירה] פחחחחחחחחחחחחחח יאלה... כמה זה ----לא---- מצחיק!!!! יש לכם מושג כמה זה לפעמים קורה??? [אה... לא ש-לי- זה קרה פעם, ח"ו... אני בייניש פור גוד סייק! [תרתי משמע...], ביינישים לא יכולים להגיע למצב כזה אפילו... מיילא להקשיב לשיחה של מישו מאחורה ולספור כמה פעמים היא חוזרת על 'בע"ה' ו'בלי נדר', מיילא להביט כשהיא הולכת לזרוק את העטיפה [כשר למהדרין כמובן {העטיפה!}],ומיייילאאאאא לחשוב על להסתובב ולהגיד משהו מטופש.... [תגידי, אפשר שניה את הטלפון שלך? אני רוצה לקחת משם איזה שהוא מספר של קרוב משפחה שלך כדי לשאול אותו אם הוא מכיר אותך והאם הוא יכול לתת לי ת'מספר שלך, כי ה..אה.... צחוק מלא יראת השמיים שלך, נורא הלהיב אותי...] אבל -ה-ו-ד-ו-??? מה אנחנו בהלל?? [זה לא עמותה לחזרה בשאלה בכלל?] מה אנחנו מגדלי שיער ופרועי ראש ולענה??? [ועוד יותר... מה אנחנו יורדים מהארץ??!?!] כמובן שלא. לכן בייניש לא יכניס את עצמו למצב כזה, בכלל, ולא יעלה לאוטובוס כלל, שלא לדבר על לשבת מקום אחד לפני בחורה חסודה ויראת שמיים, כדי לא להכנס למצב שכזה כלל... [לגבי בחורה לא צנועה ולא יראת שמיים רח"ל, זה לא כל כך בעיה, כי בכל מקרה אין על מה לדבר או לעשות אז זה לא מפריע.....] ענק, בקיצור... בין דר... דאזנט אופ טיימז.. [לא שאני מעשן חסה וחלילה...] במקרים האלה עדיף להסתמכך על החברה הטובה שלה שיושבת במקרה לידה וכן שמה לב אל הבייניש החסיד והעניו [והחמוד...] [והכמעט-פלסרניק-לולא-היה-מגבלות-של-שנה-ו4-שירות-בצהל-בגלל-ההסדר]... וכבר שתעשה את הצעד בשבילה... [היו הרבה סיפורים כאלה.. נכון סו? היא תמיד מספרת את הסיפורים היפים האלה... [ואיפה -אתה- בסיפורים האלה אתה שואל את עצמך...] מגניב. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ.. התלבטתי מאיפה להתחיל לגלול בשביל להגיע ל'תגובה', האם להתחיל מלמעלה ולעשות 'פייג' דאון' או מלמטה ולעשות 'פייג' אפ'... מה שלא בחרתי - כך או כך לקח לי שעה וחצי להגיע לאמצע... [בקיצור - כמו שאני הכי אוהב - יצירה ארוכה -לאאאלללההה- עם תגובות ארוכות -לאאאלללההה-!!] צדק מי שאמר שעל דברים בחסידות אפשר לעשות סיפורים חסידיים, וכשחושבים על זה סיפור כזה הוא לא אחר מאשר - סיפור חסידי! [אמנם אין פה רב שרואה רכבת נוסעת בשבת ומקלל אותם ואחרי שמספרים לו שכולם שם יולדות אז הוא חוזר בו - ואכן לא קרה לרכבת כלום בסוף... אבל בסיפור הזה יש מספיק 'קיץ'' כדי להכנס למסגרת... ומאחר והוא מסתמך לחלוטין על חסידות - כזה הוא.] צריך לשבת על המקורות לפני, ברם בכולאופן החלק האחרון של הסיפור לא היה ברור מספיק. נכון שעבודה קשה היא זו להשתדל להדבק למקורות שמהם יוצאים ועדיין לסיים סיפור, ובכל זאת - ברבע האחרון של הסיפור פשוט -לא הבנתי כלום-. [היתה חתונה, לא היתה, בכתה לו, לא בכתה, מה הקטע שלו בסוף, ובכלל - - למה הוא לומד רק גמרא?! [אותה תקופה נחשבת לא פחות לתקופה מלאת פוסקים... מתי שהוא צריך ללמוד גם שו"ע וב"י על נושאי כליהם לא? אפילו אצלנו מתי שהוא עוברים מה'עיון' ל'הלוכה'...:)] בכל אופן, סיפור שנמשך מאוד ויפה מאד. והאמת, חבר'ה, אני לא חושב שצריך 'להגן' על טל מנושא אלומותיו... והאמת - מבחינה מסויימת, גם לא צריך לכל תגובה יבשנית לתת תגובה נרגשת נגד:) והיצירה טובה, מי שחושב אחרת כותב אחרת [וגם אנחנו ליצירה שאנחנו לא אוהבים אנחנו כותבים פורובקציות ולא מבינים למה כולם מתרגשים...אז כולנו צריכים לתקן את הנקודה הזו!], אפשר לקחת את הביקורת, אפשר לענות לה וכו'. וברוך ד'! חייך ויחייכו לך... [ליצירה]
תגובות