שתי עיניי
גמעו
את מילותיה
צמאו
ללחישותיה
ליטפו
את שתי עיניה
פנים, שיער,
צוואר,
משב של רוח
קר
וזר...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא רואה כאן נאיביות ו/או אשליה, היצירה נכתבה ממקום של אושר, נאיבי ככל שזה יישמע... באופן מוזר, עצוב אולי, שמחה מהווה דשן פחות טוב ליצירות, אם כי ייתכן שזה רק אצלי, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] אביב וסתיו- לא התכוונתי שהבית האחרון איננו קשור, כי אם שיופיו והקסם שבו מספיקים להחזיק יצירה-בפני עצמה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] זה כבר שוב אתה :) אופטימי, בהיר צבע, נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] שי-?! התואיל לפרש, להדגים ולהסביר?! [ליצירה]
- [ליצירה] בהשאלה- נראה לי כי לעולם לא אבין מה קרה בשיר הזה... :) [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חמוד, החריזה מאולצת, בעיני. אולי שי צודק וסיווג אחר יקל על היוצר בביטוי הרעיון ויתאים יותר לאופן בה בחר להביא לידי ביטוי את דבריו... [ליצירה]
- [ליצירה] שי, תמשיך בקו הזה, גם הצורה, גם התוכן- מקסים!!! פחות אהבתי את היצירה הקודמת, הסגנון השני, של דברים של רגע... אבל זה מקסים... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, מקסים- "עד זוב דם...." [ליצירה]
- [ליצירה] לא הצלחתי לעמוד על השינוי, אך כעת הקריאה קולחת וזה מצויין אף יותר :) [ליצירה]
- [ליצירה] זו יצירה מקסימה וקסומה, כואבת, חושפת, אמיתית ונוגעת. אני מסכימה עם מה שנכתב כאן קודם- שהבית השני, הוא לב היצירה והוא הטוב ביותר. והייתי מציעה שיפור אחד- "זה שיבוא מחר" ולא מי שיבוא וכו'... [ליצירה]
תגובות