בשעת בין השמשות,
כשראיתי את צלליתך לראשונה
שרטטתי את דיוקנך בשחור-לבן.
כאשר עלתה הלבנה
 היו פניך זוהרות באור נגוהות.
עם עלות השחר חדלתי לצייר אותך,
פשוט התבוננתי בך,
ושלל הצבעים של מראך
השמיט את המכחול מידי.
וכשהלכת, שבתי לצייר את דמותך
בכל צבעייך וגוונייך
כפי שזכרתי ואהבתי
ולא אשכח לעולם.