טורים טורים נעמדים האנשים נדחפים מגביהים את קומתם כדי לראות אותה האשה הזקופה העמידה עם החיוך הצנועה המתון אשה מופנמת שעינייה מסתכלות לעומק מביטות חודרות, מאחוריה פרדסים ירוקים ושביל המוביל לנהר נהר אין סופי, ואני נעמדת שם מביטה מהצד שואלת את עצמי מה כל כך קסום באותה אישה שהרי היא רק שילוב של כמה משיכות מכחול , האם היותה מביטה לכולם מחייכת מקנה לה את אותו הקסם את אותה ההערצה אולי אנשים מצאו בה את מה שלא יכלו למצוא אצל ידידי נפשם אצל חבריהם לחיים את המבט הישיר החודר האומר לך שתמיד ישאר איתך לא משנה לאן תפנה ומאיפה תביט, התקרבתי אליה החזרתי לה חיוך אוהב והלכתי.