[ליצירה]
כאב לב
העץ לא ננעץ בלב, נכון?
הוא צומח מהלב.
זה המצפון, האדם עוד אוחז בגרזן, אבל לא נותן לעצמו לשכוח את העצים.
עד שלבו נשבר ומצמיח עץ חדש, והאדם לא יודע מאיפה זה בא.
הרעיון תפס אותי חזק. תודה.
[ליצירה]
95
תמיד נפשי היתה בוחרת
מה לכתוב שם בכתורת
הנושאים מגוונים
כל שורה הם משתנים
מה כבר עוד אפשר לכתוב
מעל לראש חרוז רטוב
ואז מישי אחרת באה
וסיפרה שהיא ספרה לה
כל תגובה כאן בשרשור
לא החסירה אף סיפור
ואני בתוך צלחת
לא אטמין ידי בנחת
אשר על כן יצאתי אז
לספור תגובות מראש עד פ"ז
וגיליתי עם רון ושמחה
שמישי פשוט מאוד צדקה
ועד שזמן לכתוב פיניתי
רק לצ"ה מוניתי
כעת בזכות מישי אחרת
אדע לכתוב שם בכותרת
את המספר של התגובה
למען הקל על הספירה
וגיליתי דבר נוסף
עמדתי כאן על הסף
בתגובה שש וארבעים
לפני החצי, חברים.
על כן על פי סימן מובהק
אבוא אל פנים - לא למרחק.
עכשיו אברך את הנועזים
החדשים שתרמו לכאן חרוזים
לא בשמות - שלא אשכח
בטעות מישהו שלא יסלח.
[ליצירה]
109
למרות שכעת עכשיו
לא חג שתאהב מרב
(ואולי בכל זאת תחבב
כי שיחה מלב אל לב
תוכל להעניק לאב היקר
לא רק מבעד לשפוף הקר)
צריך לכתוב לבקשתו
של אורינו ירום הודו
אז הנה הוא זמן שמחתנו
המתאים מאוד לשרשורינו
הכרויות ואירוסין נידונו לרוב
ובחג מתארס חברי הטוב
(טוב, הוא לא הטוב הכי
כמו זה שהוא ממש אחי
אבל גם אותו אני אוהב
מאד מאד מכל הלב)
ואם כבר כאן ארים קולי
שכחתם את מ"פ שלי
(של כולנו הוא, האיש הטוב
אך חרוז צריך לכתוב)
הבטחנו לו את מאה עשרים
כאן באבי השרשורים
ואם נטמון בצלחת ידינו
ולא נכתוב לידידינו
כיצד יכתוב ראשון המגיבים המשוררים
את התגובה הנכבדה המאה ועשרים?
[ליצירה]
יפה, שרואים אופטימיות עם כל העצב.
בצפייה לישועה...
[ליצירה]
[ליצירה]
לא מסכים
אם אני אוריד את הלהפך אז המשפט יאבד את התסמיך העגמומי שהיה לו בראשית דרכו.
חוץ מזה גם ההפך הוא נכון.
וחוץ מזה שלושת השבועות עכשיו, ואם אני אוריד את הלהיפך אתם תשמחו, אז אני לא אעשה את זה.
תגובות