חפץ אני בך ארץ חמדה, חומד אני אותך, משתוקק אלייך, וכל מחשבותי בך הן תפוסות. הרי הלבנון עד הר ההר, חלקים מעצמותך. הגולן והבשן עד הפרת, עצם מעצמייך. בשר וגידים הם לך, עבר הירדן המזרחי, עבר הירדן המערבי, וחצי האי סיני כולו. רוצה אני לנשק אבנייך, להתפלש כולי בעפרך. רוצה אני לבנות בך בית, שישאר נטוע בגבולך. אבל עת צרה היא ליעקב, ואת כולך חתוכה ופצועה. גדועה ומדממת, יושבת ובוכה. להרי הלבנון ורוב הבשן ועברך המזרחי, לא זכינו כלל בעוונותינו להגיע. סיני היה בידינו ואנחנו כרתנו אותו ממך, מי ינחמך על עקירת ימית? בית לחם מקום הולדת דוד, חברון עיר האבות, חתכנו באכזריות, עזה ויריחו גם כן. אבלך גדול, ארץ חמדה, בכייך נשמע למרחקים. אל תתיאשי ארצי מולדתי, האמיני בד' וצפי לישועתו. עוד נחגוג את יום שחרור דמשק, ובימית הקדושה נשב. וממנה יושע, הבטיח מלכנו, הבטיח, ויקיים במהרה.