בעודה שוכבת על הספה, צלצל המכשיר הסלולארי שלה, ועל הצג הופיע השם: "מרכזניק רחפן וחמוד".

 

-         "שבוע טוב אבי." – אמרה אודליה בשמחה.

-         "שבוע טוב אודליה."

-         "איך עברה עליך השבת?"

-         "ברוך ד´. ואצלך?"

-         "היא היתה נפלאה." – ענתה אודליה, והחלה בתיאור ארוך ומפורט של קורות השבת, מעת הגיעה לביתה ועד אמצע ארוחת הערב. כשהגיעה לדיבור על הסיפור שנפתלי סיפר לה, החליטה להקדים שאלה: "תגיד משהו, אבא שלך מעביר בבית שלכם שעורים במורה נבוכים?"

-         "כן. למה את שואלת?"

-         "אסביר לך. יש לי בן-דוד, בשם נפתלי, שאני כמובן – בגלל שאני נותנת כינויי חיבה לכולם – קוראת לו טולי. הוא היה בשיעור במורה נבוכים, של הרב אברהם יצחק סירקיס, שיעור שהיה בבית שלו ברעננה, והוא נהנה מאוד מהשיעור."

-         "מצוין!"

-         "כן... אלא שבסוף השיעור, אבא שלך שאל מהיכן טולי, וטולי אמר שהוא לומד בגוש, ולזה אבא שלך הגיב: ´אומרים שזו אוניברסיטה טובה....´ "

-         "ואת רוצה שאסביר לך את כוונתו?" – שאל אביאל.

-         "אני מאוד אשמח."

-         "ובכן, יש שני דברים עקרוניים שבהם הגושניקים סוטים מדרכו של הגרי"ד סולובייצ´יק זצ"ל: ערבוביה בין בחורים ובתולות, ולימוד התנ"ך."

-         "ועכשיו אתה תפרט..." 

-         "בניו-יורק – הגרי"ד התנגד בכל תוקף לערבוב הכיתות בין ישיבת רבנו יצחק אלחנן, המכונה ´הישיבה אוניברסיטה´, לבין המוסד לבנות שהיה תחת חסותו – והסיבה ברורה. לעומת זאת, בבוסטון, הגרי"ד ייסד את ישיבת הרמב"ם בצורה של ערבוביה בין בחורים ובתולות, והטעם – הרמה הדתית הנמוכה. ר´ הרשל שכטר, כותב, שכשהגרי"ד הגיע לבוסטון ורצה לייסד בית ספר עם יותר יהדות, היו הפגנות מצד הקהילה היהודית נגדו. במצב כזה ודאי שלא שייך לייסד בית ספר נפרד, כי לא ילכו אליו, אבל במצב טבעי – אין שום היתר לערבוביה בין בחורים ובתולות. ובזה, אלה שכביכול הולכים בעקבותיו, ומדברים דברי הבל על קידוש השם הנעשה בבני עקיבא, ושאר מיני הבלים – הרי הם סוטים מדרכו. עד כאן הכל מובן?"

-         "בהחלט. ואני מסכימה עם כל מילה." – הגיבה אודליה. – "הפריצות שלהם ממש גועל נפש."

-         "וכעת אנו מגיעים לנקודה הבאה: לימוד התנ"ך. שם לומדים בשיטת הבחינות. הגרי"ד יצא בתקיפות נגד השיטה הזאת בדרשה ´זה סיני´. הוא מבהיר שם בצורה ברורה שהיסוד של קבלת עול מלכות שמיים זו ההכרה שד´ יודע יותר טוב ממך, ומתוך הכרה זו בא לימוד התורה בחתירה לאמת. ואז הגרי"ד אומר משפט יפהפה, שאני לא זוכר בדיוק, אבל העיקרון הוא ככה: האמת יכולה להתגלות רק בהליכה אחרי רבותינו בכל הדורות, מי שממציא שיטה מחודשת שרש"י איננו כותב כמותה – הוא דובר הבלים. אם רש"י לא למד כך – האמת אינה  כך!"

-         "זה נשמע הגיוני. וזה ההסבר לביטוי של אביך?"

-          "כן. למרות שאני לא הייתי מתבטא כמותו. איך בכך תועלת. היה לי פעם חברותא, שכשהוא היה רוצה לומר שסברא מסיומת היא הפוכה מהאמת, הוא היה קורא לה ´סברא גושניקית´. מאוד התעצבנתי. לא צריך לדבר ככה! אין בכך תועלת."

-         "אתה יודע למה שמתי לב כרגע?" – שאלה אודליה.

-         "ספרי נא לי." – השיב אביאל.

-         "העולם הרוחני שלך מאוד שונה מהעולם הרוחני שלי."

-         "ודאי! כי הגבר ענינו סיבוכים, והאישה ענינה פשטות. וממילא – בעוד שלי יש עולם רוחני שעיקרו מוקדש ללימוד הגמרא בעיון; אצלך זה משהו אחר..." – אביאל שתק לשנייה, ואחר המשיך – "אצלך העולם הרוחני מוקדש ל... " – שוב שתק אביאל לשנייה, והמשיך – "תעזרי לי בבקשה, כי אין לי מושג מה בנות עושות בשביל רוחניות. לימוד אמונה אולי?"

-         אודליה נהנתה מאוד מסיבוכיו של אביאל, והיא הגיבה: "אתה מצחיק. אצלי העיקר זו אמירת תהלים פשוטה, ודיבור פשוט עם ד´."

-         "וזה מתאים למה שאמרתי על ענינו של הגבר וענינו של האישה."

-         "במילים אחרות – ´מה שהיה להוכיח´!"

-         "שנים לא שמעתי את המושג הזה..." – הגיב אביאל. – "אמנם הגר"א כתב ספר על גיאומטריה, אבל הוא לא בדיוק רב-מכר בישיבות..."

-         "שמעתי על הספר הזה: איל משולש, למדת אותו פעם?"

-         "הוא הגיע אלינו לספריה, אבל שמו אותו במחסן, אז לא הספקתי..."

-         "ואם היו שמים אותו במקום שאתה יכול ללמוד בו, היית לומד בו?"

-         "מסתמא שלא..."

-         "מסתמא – ביטוי חביב. יש לי חברה שלומדת במדרשה במגדל עוז שמשתמשת בו, זה נותן לה להרגיש כאילו היא ביינישית..."

-         "מצחיקות אלה. אני לא מבין למה אישה תרצה ללמוד גמרא. זה סותר את הטבע שלכן של הפשטות."

-         "תשמע... המדרשות המרכזניקיות גרועות בהרבה. לא מלמדים שם אמונה על פי סדר של ספרים, אלא לפי נושאים. ובגלל שלומדים זמן כל כך קצר, בצורה מטופשת, בנות יוצאות משם בלי כלום. בזבוז-זמן טוטאלי. במדרשות גמרתיות, לפחות הן יודעות משהו. אמנם דבר שהן לא צריכות לדעת – אבל גם זה משהו."

-         "אז מה שאת טוענת זו שידיעה נכונה של מתמטיקאי בהיסתוריה, היא יותר טובה מידיעה שגויה של מתמטיקאי במתמטיקה."

-         "אתה יודע מה – אתה צודק. שניהם גרועים באותה מידה. נקווה שעד שיגדל הדור הבא יהיו מוסדות יותר טובים לנשים להשכיל בהן. למרות שגם במכללה יש שיעורים נפלאים של הרב הרטמן במהר"ל והרב קופרמן במשך חכמה."

-         "אבל זה לא בנין אמוני שלם..."

-         "ודאי שלא. אבל זה מה שיש... ועם מה שיש צריך ללמוד להסתדר."

 

מכאן עברו אביאל ואודליה לדון בנושאים שונים על חיי היום יום. כשסיימו לדון בהם, שם לב אביאל שהשעה מאוחרת.

 

-         "אודליה. השעה מאוחרת. נקבע את הפגישה מחר בלילה?"

-         "מנין לך שאני לא עסוקה?"

-         "את עסוקה?" – שאל אביאל בחשש.

-         "לא... סתם רציתי לגרום לך להזיע..." – השיבה אודליה.

 

אביאל ואודליה קבעו את שעת ומקום המפגש, ולאחר מכן אמר אביאל:

 

-         "אודליה, יש משהו שמן הראוי שאספר לך."

-         "מהו הדבר?"

-         "אני לא מזהה משודכות בתחילת הפגישה השנייה, אז אל תעלבי מזה שאני לא אפנה אלייך ראשון."

-         "וכמה זמן לוקח לך עד שאתה מזהה משודכת?" – שאלה אודליה.

-         "תלוי בקשר, אם הוא חשוב יותר או פחות, ואם הפגישות נעשות במקום מואר או לא."

-         "הבנתי. אז אני אצטרך לזהות אותך..." – אמרה אודליה בחיוך.

-         "לילה טוב, אודליה."

-         "לילה טוב, אבי."

 

אודליה שתתה כוס מים, ואחר התקשרה למירב. היא ספרה לה על השבת שעברה עליה, על העובדה שנפתלי לא ידע שבנות מחליפות מלבושיהן באמצע השבת, ועל העובדה שאביאל לא מזהה משודכות בפגישה השניה. מירב מאוד נהנתה, והגיבה: "בנים הם זן מוזר. את בטוחה שאנחנו צריכות להתחתן עם מישהו מהזן הזה?!" אודליה צחקה בצחוק רם מהבדיחה, ולאחר מכן התפנתה להאזין לתיאורי השבת שעברה על מירב. בתום התיאור, אמרו החברות זו לזו "לילה טוב", ונתפנו ללכת לישון.