בין הערב לשדרה אתה פוסע ונוקש נוקש בלבך ובצעדיך, ויודע שהיא אליך, באה,קרבה עדיך. אתה מצפה לרגע רגע שאין איש רואה ואף פנס המאור מסב ראשו אחור. זהו רגע שלא שב, שניכם בחיוך רחב ואחר נשיקה רכה כך פחות מדקה, אחר יד ביד איתה לנצח תצעד, ליבך קורא הידד ולבה עמך מאוחד רק פנס המאור בדד מבליח מאחור.