שכבה דקה של נוזל מכסה
עוטפת
עיני
מטשטשת
שובר
ת האור
עוד לא ראיתי את אוויר העולם
לא חשתי אותו
במו עיני
שקיפות אטומה מפרידה ביני
לביני
ואני עוצמת
את כל העוצמות
ושוקעת
את עצמי
והוא שותק
ריק
שכבה דקה של נוזל מתאדה
מתיבשת נבלעת
נחנקת
עת
כל העוצמות וכל המחשבות
מתקפלות אל הריק
עוצמות עיניים
וטיפה קטנה חומקת
מהעפעף העייף
צורבת את העור
סודקת
כאב חד
צל עובר
-
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו משול כחרס הנשבר כחציר יבש וכציץ נובל וכצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים,הייתי מסיימית בנימה יותר אופטימית... [ליצירה]
- [ליצירה] שַׁיִּט - לזה התכוונתי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- השיר הזה מזכיר לי שיט. לא בתוכנו, אלא בתחושות שעלו בי בקריאה. והוא זוקק סיום, טוב יותר, מתקן יותר, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. הייתי מסיימת בנימה אופטימית אם היתה לי. כשתהיה, אני כבר אשים אותה בשיר אחר, אם בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא בעד הסוף. הוא נותן סיום טוב לאווירה הכללית של השיר כולו. לדעתי, וזאת תגובה לכל מי שהגיב כאן, שיר לא צריך תמיד להסתיים בתשובה. לפעמים (ולרוב) השיר מבטא תובנה שאין אופטימיות בסופה. לא על הכל ניתן לענות ולעיתים שיר שנגמר במילים חזקות וקשות כמו "כאב חד" גורם לקורא להבין לבד את המסקנה שהוא רוצה להבין... אהבתי מאוד את משחקי המילים: עוצמות, עוצמת, עצמי... יופי של שיר! [ליצירה]
תגובות