בע"ה.
טרם נפגשנו
וכבר התעברתי ממך
יש לי בבטן צירי נישא
הטבעת שלך מתהדקת סביבי
הלוך והדק
אני מתכוון
להצביע עלייך
הנה זאת את
שתצביעי אלי באצבע מורה
אני אציב עליה
את מעגל חיי
שישתלם.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה!!! הפרפרים שסובבים לפני הפגישה. אולי כדאי להוסיף פיסוק? תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש. השיר היפיפה הזה נגע והרעיד בי מקומות. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] האם זה על אמא או שאני טועה? [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] . יופי של שיר.ביטוי מזוית לא צפויה לרגע הזה של חופה וקידושין. רמה גבוהה של כתיבה. ואם הבנתי נכון מההמלצה - אז שיהיה במזל טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] או.תמציתי.נפלא. אני לא מוצאת את המילים המתאימות..אבל אני אסכם ב... מיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] מרטיט... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! פשוט ככה. ( במובן החיובי כמובן..) [ליצירה]
- [ליצירה] מעוררת קנאה היכולת שלך להוציא מלים מהבטן ולשים על הנייר בלי לעטוף אותן (אז מה אם ישבת על זה כל הלילה.) כנראה רק מי שיכול להתעבר יכול גם ללדת. מזל טוב! דיק [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ומרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] את מטורפת. וזו מחמאה. (יוצרים גדולים הם תמיק מטורפים.) [ליצירה]
- [ליצירה] מה היית עושה אם משהי כזאת באמת? :) [ליצירה]
- [ליצירה] אהה.... אם לא הבנתם היתה זו פליטת אנחה של נחת שלווה ועונג רב, כמה ערב לחיך, איך אפשר שלא להמליץ על שיר כל כך יפה, כל כך מחוכם ותמים שכזה, איך זה שכוכב אחד מעז? כן, מעז יוצא מתוק וזה בהחלט שיר מתוק מעין כמוהו. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא נראה טוב. מזכיר קרוקטורות אנטישמיות על יהודים בכלל ועל דתיים בפרט בזמן קום המדינה. לתשומת ליבך. תחשוב טוב אם אתה רוצה להשתמש בחומר הזה! [ליצירה]
- [ליצירה] אם כבר עוסקים בפירוש השיר, (כיסוף כישוף), אני הבנתי את זה קרוב לפירושך אך קצת אחרת; "אהבה באה מ"אין""- הלא הוא מלא כל הארץ כבודו הקב"ה,(זה מושג קבלי למי שלא בעניינים), "אהבה באה משום"- (לא יודע אם לזה כוכב התכוון), אך אומרים ששום מעורר את התאווה ויש הוראה כזאת של חז"ל לאכול שום בערב שבת לפני שמשמש מטתו. ובכלל כל השיר מלא בכפלשון ורמיזות וכבר אמרתי שהוא פשוט מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה ועדין משפט אסוציטיבי שעולה לי הוא "כל כבודה בת מלך פנימה". דווקא ההחבא של רקפת מושך את לב האדם לראות בחינה ולאהוב אותה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי לאכול את הלב! יפה וכואב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה אתה? נראה שאתה מאד עסוק. הים הוא יפה. איבשת הגלים טובה להניח את הלב מרגושיו. אשרי מי שמרבה לשבת ליד הים. [ליצירה]
תגובות