"חתיכת לולב יש לך שם." היה משהו בטון הדיבור שלה שהקפיץ אותו ישר למשנה בכתובות "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית… ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם." הדר לא יכול היה שלא להיזכר בפרושו של שמואל בגמרא למדברת עם כל אדם. "במשחקת עם הבחורים" קולה קטע את הפלפול ההלכתי אליו עמדו מחשבותיו לגלוש "שווה ברכה" היא אמרה באותו טון. "לחינם אני חושד בכשרות." הוא הרהר בצער. "רק אצלי הערה תמימה על הלולב מוציאה מנרתיקם את כל שדי המיניות". הדר שקל בליבו האם להציע לה לברך על ארבע המינים שלו. היא הקדימה אותו. " אני יכולה לברך? או שאתה ממהר?" למהר? הדר לא מיהר לשום מקום. אחרי תפילה של שעה שלמה שכללה נפנופים במקומות הנכונים בהלל וסיבוב איטי ומייגע סביב הבימה בהושענות, כל מה שהדר רצה זה רק לחזור למזרונו הפרוש על קרקע הסוכה ולשקוע לתוך חלומות מתוקים מהם גורש באכזריות על ידי שמש הבוקר שהפציעה אל תוך עיניו. הוא עוד זוכר את המחשבה הראשונה שלו הבוקר. "ומתוק האור וטוב לעיניים?, הצחקת אותי, קהלת." "בשמחה" ענה הדר כשהבין לבסוף שהיא מחכה לתשובתו. "בואי ניכנס לסוכה." הסוכה הגדולה בחצר בית הכנסת היתה ריקה. אחרוני המתפללים החלו לעזוב את החצר. הדר הרגיש מוזר כשהיא נכנסה אחריו לסוכה. "תרגע" הוא אמר לעצמו. "אפשר לחשוב שאתה תובע אותה לדבר עבירה. היא תברך על הלולב שתי שניות ותלך". "תעזור לי, טוב?" היא אמרה. "כל שנה אני שוכחת איך עושים את זה." הוא הראה לה כיצד להצמיד את האתרוג ללולב לברך על נטילת לולב ושהחיינו ואחר כך להפוך את הלולב ולנענע. "זה עקרוני הצדדים של הנענוע?" היא שאלה "אני לא יודע" הוא השיב. הוא הביט בה בשעה שברכה. עורה היה בהיר. צבע עיניה היה בלתי מוגדר. "לא. היא לא יפה במיוחד" הוא סיכם לעצמו. אם היה רואה אותה ברחוב לא היה שולח בה מבט נוסף. הידיעה הזו הקלה עליו משום מה. היא סיימה לברך והפכה את האתרוג. היה משהו מאוד עדין בהתהפכות הזו. לשניה הרגיש הדר כאילו הלב שלו עבר לשכון בתוך האתרוג וגם הוא מתהפך בין אצבעותיה. היא החלה לנענע את הלולב כשעיניה עצומות. ברכּוּת היו המינים מתנועעים לפי סדר ידוע. עיניו של הדר ננעצו בלולב העולה מעלה מעלה ואז נוחת מטה הוא בלע את רוקו. "אמרת משהו?" היא שאלה "מה? לא." הוא ננער מהזיותיו. לחייו בערו והוא היה בטוח שהיא יכולה לראות את ליבו ההולם בפראות. היא השיבה לו את הלולב והאתרוג תוך שהיא אומרת: "תודה. תזכה למצוות" הוא ענה לה מייד "תזכי לעשות". הם יצאו מהסוכה ועוד שעה ארוכה הוא עמד שם בוהה בגבה המתרחק וחושב "תזכי לעשות?, תזכי לעשות? כמה שאני שקוף."