אחרי שכל הרחובות הלכו לישון בחסות פנסי הכביש ומכוניות מזדמנות נשארתי לבד עם צהוב, קצת כחול ואדום וקראתי למחשבות שברוח שיבואו. שלוש מטר לשמאלי ומולי יושבת הנרגילה שצהוב פירקה כל כך יפה, וממש לידה שוכבת קצת כחול שהתפרקה כל כך יפה עוד לפני שנגעה בקצה הקרקע, אדישה לאדום שלא הפסיק לזוז לה מול הפרצוף כל הזמן. המחשבות שחיפשתי לא ממש נישאו באוויר הלילה, כך שעברתי לאורך קו המים, מאזין לרחש הכחול המנפץ את החוף, תר אחר מחשבות תועות בין חלוקי הים. מצאתי כמה, אבל רק אחת שמרתי וזרקתי את כל שאר הרהורי הסתם, כמו זאת על התהייה אם בכנרת צריך מגדלור, ואם כן אז למה. ארבע כוסות תה משומשות עם כפית חד פעמית עצובה ומעוקממת, פינג'ן וגזייה, אוטו כחול, ניירות עטיפה מקומטים של פיתה לשעבר עם חביתה (+בולגרית עם בצל) או שניצל בקטשופומיונז, ארגז נישנושים מקרטון, שלוש מריחות צבע על האבנים שבחוף, שתיקה מלטפת כוכב וירח גדול עם חיוך מבין. רוצה להכיל הכל, לא לשכוח כלום, לשמור על מה שיש אצלי בלב. רק לפני רגע עוד היינו בצד היפה של סוף העולם רוקדים עד שלא נשאר צליל, ועכשיו שאני יושב כאן בלי הגה וחושב, ענוג לי. צהוב מרימה מדי פעם את הראש, לוקחת אוויר וצוללת. אחרי שהיא נרדמת חזרה ואדום מפסיק גם הוא לשדר סימני חיות פותח אגרוף ומציץ במחשבה הקטנה ששמרתי. אולי אני משתגע . "מה פתאום משתגע, סתם עייף" עונה במקומי הירח בקריצה ושיירת סרטנים קטנים מהנהנת בהתלהבות להסכמה ומוסיפה "וגם עישנת!!" תוך שהיא משאירה תוואי עקבות זערורי בחול. עוד כמה רגעים גם אני אלך לישון ואקלל אבנים לזמן מה לפני שאכנע לעייפות , עוד כמה שעות תזרח השמש מחדש ויהיה טוב אחר, עד שנלך, עוד כמה ימים הירח יהיה קצת פחות מושלם ולפחות בן אדם אחד שאני מכיר יכול להעצב מזה. עוד כמה שנים שום דבר לא יהיה אותו דבר. ויום אחד אולי מישהו יקרא את זה הדף, ורגע של אושר יעלה ויציף אותו, ושורה אחת לפחות וטיפשית לא פחות תידבק אליו חזרה. "מי ינצח ת'אהבה, די די די דם..."