מריה מתעוררת בארבע לפנות בוקר, או בחמש אם זה לילה שקט במיוחד. הזקנה במיטה מולה משתעלת. היא ניגשת לארון התרופות שבמטבח ומוציאה את המנה היומית: אחד כחול, אחד ירוק ועוד שניים לבנים. מרסקת אותם לתוך כוס מים וחוזרת אל החדר הקטן. הזקנה שלה ממלמלת משהו שנשמע לה כמו "שירותים". מריה עוד לא יודעת עברית כל כך טוב, אבל "שירותים" זו מילה הכרחית. היא נותנת לה לשתות את התרופות ומנגבת את הרוק שנוזל מפיה. אחר כך הן הולכות לשירותים. רק שש בבוקר עכשיו, ומבעד לחלון, ירושלים מתעוררת משנתה. יום שלם נפרש בפניהן, על כל השעות המתות שבו. הזקנה יושבת ומדברת לעצמה, מזכירה את הנכדה שבאה לבקר אתמול. גם מריה בדיוק חשבה עליה- היא סטודנטית, כמעט בת גילה, אבל כל כך שונה. היא לא הייתה עוזבת את החיים שלה כדי לטפל במישהי, אפילו אם זו סבתא שלה. היא נזכרת במבטה של הנכדה אתמול, כשריח חריף של שתן הציף את הסלון והיא לקחה את הזקנה למקלחת. זה היה מבט של מבוכה, ולרגע אחד קטן מריה הרגישה שהן שוות. עכשיו היא עומדת במטבח ומבשלת בסיר קטן כמה חתיכות של עוף ותפוחי אדמה. הדלות של התבשיל מעציבה אותה. היא נזכרת בארוחות המשפחתיות בכפר שלה, המון ריחות וטעמים וצבעים, ממלאים את כל החושים. והלב מתפקע מגעגועים. שעות שלמות חולפות כך בלעשות כלום. אם היו אומרים לה פעם שהילדה שטיפסה על עצים כדי לקטוף אגוזי קוקוס תהיה מסוגלת לחיות בפאסיביות הזו, היא לא הייתה מאמינה. עוד כוס קפה ועוגיה יבשה מוצאים את דרכם לתוכה. שיחה קצרה עם חברה שעובדת בתל אביב ותוכניות לסופשבוע, וכשהיא חוזרת אחרי חמש דקות שוב יש שלולית קטנה באמצע הסלון. במקלחת היא מסבנת את הזקנה באיטיות, שרה לה שירים משם, וקצת מתגעגעת לסבתא שלה שמתה בשנה שעברה. היא לא נסעה ללוויה, וכל אותו שבוע שיננה לעצמה בעיניים דומעות שעדיף שהיא תשאר פה ותשלח כסף מאשר שתבוא הביתה בידיים ריקות. היא מלבישה את הזקנה בכותונת חמה כי הלילות עדיין קרים, ומביאה לה גם כוס תה למיטה. השעה שמונה והן רואות קצת חדשות עד שהזקנה מתעייפת ומריה משכיבה אותה לישון. היא עצמה מנסה להישאר ערה אבל עיניה נעצמות. היא חושבת שזה קצת מצחיק, להתעייף מלעשות כלום, אבל היא יודעת שזה לא הגוף- זו הנפש שלה שעייפה כל כך. יום אחד זה יסתיים. היא עוד לא יודעת מתי, אבל יכולה בינתיים לדמיין איך זה יהיה. היא תחזור אל הכפר, אל עצי הקוקוס של ילדותה, אל הצלילים שפורטים על נשמתה מנגינות קסומות. אולי אפילו תמצא אהבה, ותביא לעולם ילד שיוכל לגדול לתוך חיים אחרים, טובים יותר. עם המחשבה הזו היא נרדמת וחיוך בעיניה. עד הבוקר הבא.