בס"ד

התגנבתי לפרדס מניב ניחוח הדר,

עת דמדומים.

לקטוף שלווה לת[ד]אבון נפשי,

לבכות געגועים.

אך בעודי פוסעת בינות שבילים,

מפזמת ניגון חורפי משכר.

בחנה נפשי [בעודה נוגסת בפלח תפוז]

עץם אחר.

היה זה עץ גבוה ומרשים,

רחב וירוק ופורה היה.

עלעליו את מנגינות ילדותי מרשרשים.

ופירותיו צחוק פעמונים משמיעים,

כל עת שהרוח עליו פרטה.

ואם הייתי אחר,

ודאי הייתה זו בשבילי הפתעה,

לגלות שכל הדר תפארתו

  נשען ומתקיים רק בזכות

סמוכה.

אולי  גם אני ,כמותו,

לא מסוגלת לצמוח  בדד

לכן אליך אתפלל כל לילה בטרם אשן,

על אף שאני רק חצי אדם,

שלח אליי מלאך שלם שיאמר לי

גדל!