בטחי בי, אתה אומר, ומושיט-

כף יד גלויה, עוטפת.

את יחידתי, את אומרת ומחפה בידייך-

על להבת הגפרור, שלא תכבה.

והנה כבר עורטלתי מבגדיי, משרעפיי, מחלומותיי.

ידעתם תקוותי, אכזבותיי, יצריי.

ומגופי כבר נותרה אך רוח

שהכול יודעים-

 והיא חודרת מבעד חרכי חלונות

ובטיול אקראי בין הרים ומדבר,

לוחשת-

הנה כבר אעלמ- ל  מ- ל     ם ...