בס"ד

הייתי פושטת מחלצות יוקרה,

מניחה אותם ארוזים בחדר מאובק,

שוכחת מהם לעולם,

בשבילך.

את אצבעותיי הרגילות בפריטת מיתרים, בבריאת אותיות,

הייתי מלמדת לכבס, לנקות, לארוג,

למענך.

הייתי מתאמנת שעות מול מראה,

עושה פרצופים,

מכינה חיוך שיהיה רק

שלך.

הראש היה צלול, רענן

לא מסתחרר, לא נשמט

אחרי 4 שעות שינה בלילה.

שיעורי התורה שלך יותר חשובים. חיכיתי

לך.

את עורי הייתי מחנכת

לאהוב מגע זקן דוקרני

שצימחת.

את עיניי הייתי מלמדת שלא להיכבות

אחרי שינון ספרי לימוד עבי כרס

לפרנסתנו,

לרווחתך,

רק  דמעותיי-הסוררות האלה..

 הן לא היו נשמעות לי

לעולם.

מזכירות לי כל העת, שאתה,

 לעולם לא תעשה זאת,

למעני.