בטחי בי, אתה אומר, ומושיט-
כף יד גלויה, עוטפת.
את יחידתי, את אומרת ומחפה בידייך-
על להבת הגפרור, שלא תכבה.
והנה כבר עורטלתי מבגדיי, משרעפיי, מחלומותיי.
ידעתם תקוותי, אכזבותיי, יצריי.
ומגופי כבר נותרה אך רוח
שהכול יודעים-
והיא חודרת מבעד חרכי חלונות
ובטיול אקראי בין הרים ומדבר,
לוחשת-
הנה כבר אעלמ- ל מ- ל ם ...
תגובות