אני משכלת רגליי וצופה בך,

עיניי מהלכות בשבילים העלומים שטוו רועי הזמן בקמרונותייך.

אוּרך הניגר כדבש על עוֹרך מנצנץ בחשאי, ממתיק סודות עברך.

שער גופך המלטף - חורש סמיך,

רביד שובב הנכרך סביב צווארך- גפני ענבים רעננים.

      דם כאבך שוצף בתוכי, מעצים את הלמות יגוני.

וחטאתי, ופשעתי, וכאבתי, ובכיתי, ונשברתי.

אך יותר משהכאיב החטא וייסרוני חרטותיי,

ואיים החורבן שנראה היה כממשמש ובא-

ונושא בידיו עבורי את תשורת הגלות

עטפני הכאב כשנוכחתי לדעת שבימי שברוני,

נותרתי בעצם-

לבדי.