[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
תודה לתימני. אשמח אם עוד קוראים יביעו דעתם.
חזקי - בקשר לשאלתך האם כדאי שתחדול ממנהגך לציין שיושבים קרוב - זה נוגע לשאלה שאני מרבה לשאול את עצמי: איזה הבעות חיבה יכול בחור לומר לבחורה (דבר שנראה לי חשוב בבניית הקשר וההתקרבות) בלי שרק יגרום לה לתחושה לא נוחה. מישהו (קצת פחות 'דוס', לדעתי) שאל אותי פעם בתדהמה אם אף בחור לא אמר לי שאני נראית טוב. "אם איזה בחורים לא מנומסים את נפגשת?" הוא תמה, "בחורה מתאמצת להתלבש ולהסתרק ואולי גם להתאפר, והבחור פשוט מתעלם מזה?"
אני מצידי עניתי לו בפליאה שנראה לי שהייתי בורחת מבחור שמחמיא לי בצורה בוטה מדי ובשלב מוקדם מדי של הקשר. מצד שני, כל אחת אוהבת לשמוע מחמאות (על אופיה או על יופייה, תלוי במי מדובר...) ודיבורים שמראים על הקשר שהבחור מפתח אליה. אז איפה באמת עובר הגבול? קשה לומר. צריך רק להיזהר לא להבהיל ולא להגיע לחוסר צניעות. נדמה לי שחלק מהמחמאות פשוט צריכות לחכות לשלב הרבה יותר מתקדם - בדרך לאירוסין, אחריהם או אף אחרי החתונה. כל דבר בזמנו.
בהצלחה לכולם ושוב - אשמח מאוד לתגובות נוספות.
[ליצירה]
אני חושבת שהנשואים יכולים להנות מהקטע הזה, והרווקים יכולים לבכות אותו.
ממש נגע ללבי.
המבט הזה מסביב, על המטפחות, על בטני ההריון המהודרות, על התינוקות המופלאים... אין דבר שראוי לקנאה יותר מזה.
שיהיו בשורות טובות אצל כולם, ומהר.