[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
הסכמתי איתך בהכול, עד שהגעת להצהרה שאנו ההולכים בדרך התורה, גם אם ההורים וכו' חושבים אחרת, ושאנו מיצגי ה' בעולם.
קצת צניעות. אנחנו מנסים להיות הכי טובים וללכת תמיד בדרך הנכונה ביותר והעושה נחת רוח ביותר, אבל אין לנו שום אפשרות לנופף בבלעדיות ובבטחון בדגל הצודקים. הרבה דרכים לעבודתו, ויש שיגידו שלעמוד בצמתים ולחלק סרטים, או לחטוף מכות בעמונה הן לא אחת מהן. אחרים יוסיפו שכל כך רבים החוליים הרוחניים במדינה, שההתמקדות במאבק על הארץ היא בחירה מצומצמת או שגויה.
אנחנו (או לפחות רובנו) נלחמים אכן מתוך כוונות טהורות ורצונות גבוהים, ואני בטוחה שאכן אבא גאה בנו, אך מכאן ועד הצהרות מרחיקות לכת על ייצוג בלעדי של הקב"ה בעולם עוד רחוקה הדרך.
כל טוב ובהצלחה לכל דורשי ה' ועבודתו
[ליצירה]
כולי צמרמורת.
עורה ה', למה תישן? הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת; היא כל כך יפה.
סיפרו שאבא לבחור אמריקאי שנרצח בחברון בתרפ"ט ניגש לרב שעודד את בנו לסוע לארץ לישיבה והודה לו. התפלא הרב: "על מה אתה מודה לי? בשל עצתי היה בנך בישיבה בזמן הטבח?" השיבו האב: "בני היה צריך למות בן 17. אם לא היה נוסע לישיבה, היה ודאי נהרג כאן, מתאונה או ממחלה, כ"אמריקאן בוי". עתה הוא נרצח בתור בן ישיבה..."
אשרי הבחורים האלו, שהמוות שלהם היה מתוך הלימוד ובתוך הספרים. ה' יקום דמם.