[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
ה' יעזור ויושיע.
עם הנצח עבר כאבים גדולים ואיומים, מבפנים ומבחוץ,
אך הוא אינו מפחד מדרך ארוכה.
בסוף (מתי, רבונו של עולם, מתי?) נאמר כולנו באמונה ובשמחה "אודך ה' כי אנפת בי".
בבנין ירושלים ננוחם, בקרוב בימינו, אמן כן יהי רצון.
[ליצירה]
וואו.
יותר משאני מתרשמת ממה שהעזת לכתוב, אני מתרשמת מזה שהעזת לפרסם זאת כאן. תחת שם אמיתי (?), אתה חושף כאבים והרהורים אישיים ומשתף בהם את כולנו. אתה עושה טוב, כי אנשים יכולים להבין פתאום שהם לא לבד בבעייתם ובתחושותיהם.
כל הכבוד לך, וה' הטוב יהיה בעזרך.
ועוד הערה: יש הבדל בין כעס, שהוא כוח הרסני, לבין זעקת כאב של תמיהה ("למה זנחתני"? "למה עזבתני"? "למה קודר אתהלך"?), שלדעתי היא הלגיטימית מבין שתי האפשרויות. מה אנו, מה חיינו ומה זכויותינו, שנוכל לכעוס עליו, חלילה?
ואל תחשבו "מה היא יודעת?" כי גם אני (כמו כולם...) עברתי ועוברת, ונראה לי שהתגובה צריכה להיות אחרת.
סליחה אם פגעתי בחזקי או במישהו אחר.
[ליצירה]
גם חמוד גם נכון וגם דרך טובה מאוד לעבור בה את תקופת החיפושים.
מצחיק כמה מרבים לחשוב על סימן השאלה שבצד השני, זה שעוד נסתר מאתנו. עוד לא מכירים אותו, וכבר דואגים לו, מתפללים לשלומו, מכינים עצמנו אליו וגם קצת כועסים עליו שהוא מתעכב כל כך הרבה...
תודה ובהצלחה - בהכנות ובמציאה.
[ליצירה]
רק לשם הבהרה: הסיפור הזה הוא לא עלי.
הפרק הראשון שלו היה מבוסס על סיפור אמיתי, אם כי שונה ו"משודרג" מאוד, והפרק השני הוא כבר ממש המצאה.
את הסיפור שהיה לי לספר כתבתי בעצם בפרק א'. כשסימתי אותו לא היה לי עוד מה להוסיף, אבל בקשתה של כואבת לעתים גרמה לי לנסות ולחבר המשך.
מקוה שנהנתם, ואולי עוד אמשיך את הסיפור על הזוג, כי הם מוצאים חן בעיני יותר ויותר...
אשמח לתגובותיכם.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets