לכתוב לכתוב לכתוב!
אל האופק -
עד שהדיו ייגמר,
עד שהנייר ייקרע,
עד שהשמיים יזעקו והאדמה תקרא,
עד שהנפש תישקט - - -
ואז להפסיק.
ידידה גולדשטיין
-
כתבתי לעצמי, עד שגיליתי אתר זה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רגשת אותי. גם יפה, גם אמיתי וגם, בסופו של דבר, אופטימי. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת. לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל : מי שהביט... ראה - לשון עבר שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה. העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, זה הסוף? זה לא קטע קצת תלוש? בכל אופן, בתור התחלה זה נחמד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] 4 השורות האחרונות מאוד יפות. לא הבנתי למה שמת את זה תחת הסיווג 'התנתקות'. [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק ונחמד. (תופח כותבים עם "ט".) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, יפה, יפה! זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער". תודה רבה רבה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. מתאר טוב את המצב הנפשי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. הקטע הזיז אותי [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאוד [ליצירה]
