לכתוב לכתוב לכתוב!
אל האופק -
עד שהדיו ייגמר,
עד שהנייר ייקרע,
עד שהשמיים יזעקו והאדמה תקרא,
עד שהנפש תישקט - - -
ואז להפסיק.
ידידה גולדשטיין
-
כתבתי לעצמי, עד שגיליתי אתר זה
לקט יצירות
- מי יידע נפשן של זגוגיות נאמנות? (שם זמני. המציע שם מוצלח יותר תבוא עליו ברכה)
- חולמת לחיות
- והם חיו באושר ובעושר ב
- קשה זיווגו של אדם
- איך את רוצה אותו?
קשור אלי
- [ליצירה] אני מוכרחה לומר שקראתי את שני המכתבים ולא כל כך הבנתי מי זה מי ומה זה מה. מי את באמת, מי רצית להיות, איך את מרגישה עם עצמך עכשיו, והעיקר - מה בעצם רצית לומר בכל זה? אולי אני קטנה וטפשה, אבל פשוט לא הבנתי. מה שכן הבנתי, ואני לא יודעת אם זה היה עיקר המסר, שטפשי לחשוב שהדשא של השני ירוק יותר, כי אתה אף פעם לא יודע מה באמת הולך בפנים. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] מותר לכתוב קצת אחרת מכל שורת המהללים שמעלי? לא כל כך נהנתי. לא יודעת, יש לי תחושה שלקחת מעמד גדול ועצום וכתבת עליו בציניות, אולי בלגלוג. מעמד הר סיני הוא ממש לא סיבה לבדיחה! כרתנו אז ברית, נבחרנו לעם, ה' דבר אתנו פנים אל פנים, קבלנו תורה, עלינו לגבהים (ולצערנו ואחר כך שוב נחתנו), - ואתה מספר לנו שהעוף שמח שלא שחטו אותו? לא מתאים. זה לא שאסור להסתכל על הדברים מצד אחר, אפילו מבודח, אבל איכשהוא אתה עושה את זה לא יפה, (בעיני). [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה שהגדלת את האותיות, עכשיו לפחות אפשר לקרוא... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד. אהבתי את הרעיון של "עשני כרצונו", שגם כשאנחנו לא מושלמים, מתקשים, מגמגמים, ה' אוהב אותנו כי עשאנו כרצונו. ממש מרגש, מקרב. רעיון נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ומעביר היטב את התחושה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה היה פשוט מרתק לקרוא את הקטע של יאיר ואת כל התגובות אליו. ברובן מצאתי את עצמי, בפנים או בחוץ, פעם או היום. כתבתי את זה בתגובה לקטע אחר שלך, אבל אולי לא מספיק הבהרתי שם מספיק את כוונתי: נראה לי שרק כשהקשר חזק וברור, טבוע עמוק בנפש, עבר כבר טלטלות רגשיות ותפילות גדולות, רק אז הבן אדם כבר מספיק קרוב בשביל לשאול, לצחוק, לתמוה, לריב קצת, לא להבין, ואפילו להיות 'ברוגז' (אני מוכרחה בכל זאת להוסיף: ח"ו). הקשר הנפשי החזק והבלתי ינותק הוא הוא המאפשר להסתובב קצת בתוכו, להיקשר, להתכרבל, להסתבך, להצטנף. נדמה לי שמי שהקשר שלו פחות ברור לו, לא יעיז גם להקשות יותר מדי, או שזה בכלל לא יעניין אותו... זה ידוע שמי שאתה לא קשור אליו כ"כ, לא משפיע עליך במיוחד, לטובה או לרעה. רק מי שאתה אוהב מאוד או שהוא חשוב לך מאוד, יכול לשמח אותך שמחת נפש עמוקה, או לחילופין לפגוע בך פגיעה איומה. כשהקשר עם הקב"ה סוער, זה אומר שהוא חזק ועמוק בנפש. זה לא מתיר כמובן כל דבר, אבל זה מסביר ומרכך ואולי מאיר את התחושות האלו. סיפור קצר לסיום התגובה הארוכה: שמעתי פעם את בעלה של רינה דידוסבקי הי"ד מספר ברדיו שבוקר אחד היתה חסרה לו סיכה לכיפה. הוא פנה אז בכאב לקב"ה ואמר: "ריבונו של עולם, לקחת לי את אשתי שהייתה דואגת לי תמיד לכל הדברים. אתה לא יכול להשאיר אותי עכשיו ככה. אתה צריך לדאוג לי לסיכה" הפנייה הזו לאבא שבשמיים ריגשה אותי מאוד (אפילו בלי ההמשך המפעים של הסיפור: הוא יצא מהבית ועל המדרגות היתה מונחת סיכת ראש!...), כי הוא לא מרד ולא עזב, אבל הוא היה מספיק קרוב קרוב אל ה' כדי להתלונן, לבכות קצת, ואפילו לדרוש. שנזכה להרגיש תמיד את מתיקות הקשר, גם כשהוא קצת מסובך. תודה לכולכם. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה מזיז משהו. אבל - למה את רואה זאת כהכתמת הנפש? אולי דוקא מרקת אותה בדיו? [ליצירה]
- [ליצירה] הסכמתי איתך בהכול, עד שהגעת להצהרה שאנו ההולכים בדרך התורה, גם אם ההורים וכו' חושבים אחרת, ושאנו מיצגי ה' בעולם. קצת צניעות. אנחנו מנסים להיות הכי טובים וללכת תמיד בדרך הנכונה ביותר והעושה נחת רוח ביותר, אבל אין לנו שום אפשרות לנופף בבלעדיות ובבטחון בדגל הצודקים. הרבה דרכים לעבודתו, ויש שיגידו שלעמוד בצמתים ולחלק סרטים, או לחטוף מכות בעמונה הן לא אחת מהן. אחרים יוסיפו שכל כך רבים החוליים הרוחניים במדינה, שההתמקדות במאבק על הארץ היא בחירה מצומצמת או שגויה. אנחנו (או לפחות רובנו) נלחמים אכן מתוך כוונות טהורות ורצונות גבוהים, ואני בטוחה שאכן אבא גאה בנו, אך מכאן ועד הצהרות מרחיקות לכת על ייצוג בלעדי של הקב"ה בעולם עוד רחוקה הדרך. כל טוב ובהצלחה לכל דורשי ה' ועבודתו [ליצירה]
