בס"ד. נכתב בתשעה באב ה'תשס"ה, 'היום שלפני', מתוך כאב ואהבה רבה.
יצאנו לקראתך, דוד
יפים ומאירים מתמיד.
שמלתנו לא בלתה בדרך הארוכה.
- לבנה היא, מבהיקה וזוהרת.
אבק דרכים בשוליה, אבק של אדמה ושל אפר ושל חול.
(כבר אלפיים שנה סובבים אנו בעיר, בשווקים וברחובות, מבקשים את שאהבה נפשנו.)
וחריכות וקרעים בה, מימין ושמאל, משרפות ועקדות אין מספר.
וספוגה היא בדם, מלאה.
דם בנים ובנות שעליך הורגו כל היום.
(וכבר השבענו האומות שאם ימצאוך, מה יגידו לך? שחולת אהבה אנו. שיעידו שבשביל אהבתך חלינו ביסורים קשים ביניהם, ושקיימנו את התורה. וכבר שאלונו בפתיעה: מה דודך מדוד? מה אלוקיכם מכל אלוקים שכך אתם נשרפים ונצלבים עליו?)
ועם זאת, עומדת היא בלובנה, בשלמותה.
יפה, נוצצת, זוהרת
ולבנה לבנה.
ומום אין בה.
שישים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר.
ואיה עוד תמצא את האחת הזו, היונה, התמה,
שעיניה הרהיבוך,
עוז והדר לבושה,
שצועדת לקראתך כבר אלף-תשע-מאות-שלושים-ושבע שנים?
ותמיד באמונה, ותמיד בעקשות, ותמיד בעוורון.
מתוך שמחה ומתוך כאב, מתוך מכות והרג וכבשן.
ותמיד מתקשטת שוב לקראתך,
ושוב,
ושוב.
ושומרת אמונים,
ובוטחת, ומחייכת.
ובוכה,
ומחייכת.
ולא רואים שזקנה היא,
ולא רואים ששרופה וכסוחה.
כי שמלתה לבנה, מקושטת
ועיניה יפות.
יצאנו לקראתך, דוד,
יפים ומאירים מתמיד.
ועוד סרט הוספנו לקישוט.
לכבודך.
סרט בוהק וזועק ומזריח.
ענדנו על ראש
ונפנפנו ביד
ויצאנו לחולל לכבודך בכרמים. בכיסופים.
בצפיה, בדבקות, באמונה לא מוסברת
בבגד לבן וסרט כתום.
הבט משמים, הבט
וראה את האור והחן והחסד.
כלתך - השנים רק עשוה יפה
ועוד היא אוהבת, חושקת.
לכה דודי, לכה כבר
לכה לקראת כלה.
כי ארכה לה הדרך, ארכה לה,
כי היא עוד מחכה.
תגובות