[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
באמת אתה כבר כ"כ קרוב לסוף?
אוי ואבוי.
אני רק בתחילת הדרך וכבר נואשתי.
אנ'לא רואה תאור.
עדיין לא.
תמיד אני צריכה לקרא את השירים שלך שלוש פעמים כדי להבין.
אם אני לא ממוקדת אז ארבע.
אתה כותב יפה, ממש יפה.
[ליצירה]
איה.
זה הצפורניים שלו ? כשהוא מוציא אותם החוצה בפרץ של אלימות (גם כלפי עצמו) או שהוא גילה פתאום שהוא חיה..
סתם.
הציור עצמו טוב, אבל איה! למה אנשים אוהבים לצייר דם?? דם זה כואב! למה אתה קורע לו ככה ת'בשר? מסכן! בטח כואב לו..
ועכשיו ברצינות-
הציור עצמו טוב. לא הרעיון- כי אם הציור(!!!) הוא מצוייר מעולה.למרות שהבעת הכאב לא מספיק בעוצמה(אני לא הייתי יודעת לצייר הבעת כאב יותר עוצמתית מזו, אבל..) זה נראה כאילו הוא סתם מפהק לכל היותר. היית צריך לתת לו כזו צווחה אדירה... מה זה הפיהוק השאנן הזה?!
אבל אתה לא חייב להתיחס לביקורת. (כי אם אני מבקרת מישהו בזה, אני מבקרת את עצמי, על זה שאני לא יודעת לצייר הבעות מספיק טוב..)
אז תמשיך לצייר, כי למרות כל הביקורת, ניכר עליך שאתה טוב בלצייר
(וסליחה אם אתה בת..כי פניתי אליך בזכר..)
[ליצירה]
הדסה! יקירתי!
אני אוהבת את השיר הזה שלך, בעיקר בגלל שהוא כ"כ אמיתי. הוא בא לך מבפנים. ומשם הוא יוצא הכי יפה.
אוי, באמת למה.
אם אני לא אזהר, אני אמצא את עצמי זועקת ביחד איתך- למה????
הוי, הלוואי.....!!
תמשיכי לכתוב..
בתש
תגובות