הם באים לעברינו,

בשורות,

אלפים.

דוהרים על סוסיהם.

בלבוש שחור,

מכסה.

אוטם כל רגש.

מוגנים היטב,

מפנינו.

הם עם אלות וסוסים,

אנחנו רק עם הידיים .

הם מכים ללא רחם,

באלימות.

את אחיהם.

מפצחים עצמות,

גולגלות.

רומסים,

מדכאים.

את גופנו,

את רוחנו.

מוציאים מהבתים,

עם האלות.

שופכים דם.

הרבה דם.

לא נותר לנו אלא לצפות,

בייאוש,

בבתים הנהרסים מולנו.

אנחנו בוכים על החורבן,

שבורים.

ומנגד,

עומדים אחינו,

וצוחקים.