[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
וואלה, אני מוכרחה לאמר שהופתעתי לטובה. כלומר, מבחינת הסיפור.
לא יודעת, חשבתי שהוא פלצן כזה, אולי בגלל הכותרת. ובגלל הפרקים.
ואז פתחתי. לראות.
והופתעתי.
כי נוכחתי לראות שאת דווקא מבינה בזה.
וזה הרבה פחות פלצני ממה שנראה.
(אבל הי- אל תעלבי, זו דרך התבטאות שלי!)
ו- וואוו. זה אפילו יפה.
סיפור טוב. אם כי הסוף דיי הרס לי. פרק 8. הוא היה קרצייתי כזה..
אהבתי.
[ליצירה]
וואוו!!!!!!!!
מה שאני הכי אוהבת בציורים שלך, זה שאת עושה את זה לגמרי מהדמיון, בלי להעתיק מכלום, דבר שאצלי לא אפשרי, עד בלתי קיים..
זה ציור מדהים. ויותר אין לי מה להוסיף.
הייתי רוצה לצייר כמוך...
איזה עפרון זה?
[ליצירה]
הי, הפעם זה כמעט יפה. אני מוכרחה לציין שכמעט לא רואים את הסגנון הכ"כ שמואלי שלך. והשיר בסדר, הוא ממש טוב יחסית. הוא ארוך יותר, ואין בו עתיד.
אבל כאילו כדי להרוס, אולי בשביל להגיד משו כמו: נכון, קצת שיניתי סגנון, אבל זה לא אומר שירדתי מסגנוני לחלוטין.
הבית האחרון הוא כמו תמיד, אותו דבר.
[ליצירה]
כן, זה אכן נשמע קצת...אנ'לא אגיד מה.. בגבריות לחבקך.. נו באמת!
יש לך נטיות? "אהבת גבר אל גבר?"
חוץ מזה שאני כבר ממש לא מבינה מה אתה רוצה מעצמך! מה?
השירים שלך נראים די נטרלים, בניגוד לדעות שלך, שנשמעות בוטות ונחרצות.. אז תחליט, וכשתחליט- תענה לי.. השיר פסדר, למרות שאני לא מבינה את הרעיון, לא מבינה מה אתה רוצה לומר בו.
[ליצירה]
וואוו!
למרות שהצוואר ארוך מדי והאוזן גדולה מדי...
הפנים.. הם מדהימות..
והיא כל כך נושמת את האויר.
והפנים העדינות.. והאור בלחיים...
הפרופורציות טובות.
והציור הזה הפעים אותי.
איך שאני אוהבת להתפעם מהציורים שלך!!
(הקטע של הצוואר והאוזן הפריע לי. אבל הפנים כמעט מחפות על זה.)
נהדר
נהדר.
כל הכבוד
המשיכי ליצור
בתש
תגובות