[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
עכשיו הבנתי מה ייחודי כל כך לשירים שלך , אתה תמיד, אבל ת מ י ד , כותב בעתיד. ותמיד הכותרת היא עם סימן קריאה, וגם בשיר עצמו אתה מכניס איזה סימן קריאה או שתיים.
אף פעם התוכן של השירים שלך לא משנה לי, תמיד כשאני קוראת אותם יש לי הרגשה שאני קוראת את אותו שיר שוב, בפעם המאה.
אוף, זה כל כך אתה, שוב ושוב... תנסה למשל לכתוב פעם בעבר, או בהווה, תנסה לכתוב לא על מהפכה, ולא כזה מתלהם, אני בטוחה שאתה טוב בלכתוב. אם רק תכניס קצת גוון ש ו נ ה לשיריך.. הם ייצאו נהדר.
וסליחה אם פגעתי, באמת לא הייתה לי כוונה.
בתש
[ליצירה]
יאוו.
הסתכלתי בעיניים שלו, ונשבעת לך- ירדו לי דמעות!
זה כל כך מלא רגש, כל כך מלא הבעה!
כואב...
כמה טוב גם הקטע שכתבת, הדמעות, העצב של הילד, כשהוא מביט בחילזון וחושב עליו- כמה יכאב לו אם יהרסו לו את הבית. והילד עצמו- מגורש.
יפה, אהדתי. בגלל כל ההבעה והרגש.
בתש
[ליצירה]
ירושלמי- לא ענית לדויד חי, ואני מתה לדעת מה יש לך לואמור על זה לכן ברשותך, אשאל שוב-
על הקסאמים והפצמרים בשדרות שמעת? זה ביטחון זה?! אולי רק כשנעוף מכאן, ונהיה במצולות הים נהיה בטוחים...
(אוי, עכשיו כשאני קוראת מחדש את כל התגובות והיצירות שלך- בטח אתה מה זה נהנה, בטוח בשביל הויכוח והתגובות פרסמת את זה.. הרי זה אתר שרובם בו ימנים יהיה אקשן.. אכן, יש אקשן.. תפרסם עוד יצירות.)
[ליצירה]
אתה יותר גרוע מהמורה לאזרחות!!!!!!!!
אם חשבת שבאתי לאתר הזה רק כדי להרחיב את ידיעתי באותו נושא שאתה כותב עליו סחור סחור....
די. זה פשוט לא הגיוני. אני קוראת את זה, ורואה בעיני רוחי את המורה שושק'ה מסבירה לנו את זה.. ואולי אף באותן מילים... אז לא, זה לא שירה...
יותר מכל זה הזכיר לי סיכום של שיעור אזרחות.
תגובות