[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
קודם כל, תודה לכולם, על המחמאות....
דבר שני-
הדסה-
לא היו הסוסים, די היה לי בתגובתה (הבאמת נלהבת )של אילה, כדי להכניס את היצירה. כי מי אני שאחלוק עליה? (והתגובה שלך הייתה מלמול רפה! להזכירך!!!)
בכל זאת תודה, תודה רבה גם על התמיכה בכל הקשור ליצירותי... אין כמוך חברה נאמנה...
אוהבת אותך....
[ליצירה]
בגלל שאם לא, לעולם לא אוכל להבין את גישתכם הפוליטית, (או הלא פוליטת,) ואני מנסה! באמת שכן! אבל עוד לא הצלחתי להבין מה גורם לכם לחשוב שזה טוב, הפינוי.
ובמקרה של רם- מה גורם לך לשנוא??
[ליצירה]
הי, הפעם זה כמעט יפה. אני מוכרחה לציין שכמעט לא רואים את הסגנון הכ"כ שמואלי שלך. והשיר בסדר, הוא ממש טוב יחסית. הוא ארוך יותר, ואין בו עתיד.
אבל כאילו כדי להרוס, אולי בשביל להגיד משו כמו: נכון, קצת שיניתי סגנון, אבל זה לא אומר שירדתי מסגנוני לחלוטין.
הבית האחרון הוא כמו תמיד, אותו דבר.
[ליצירה]
אהבתי את זה כל כך, את הכתיבה, מאוד, את הקצב של זה, את העצבות, את הכל. כ"כ יפה.
הכתיבה שלך כ"כ טובה.
וזה עשה לי משהו. באמת. רק שאני לא יודעת להסביר. כי אין לי מילים לבטא. ככה זה, ככה אני, כשאני נתקלת במשהו שאהבתי, שבאמת הדהים אותי. אין לי משהו אחר להגיד חוץ מ-וואוו.
ו-וואוו בשבילי זה לא מספיק. לא יודעת, אולי אחרים זה מספק. אבל מבחינתי זה לא מביע אפילו חצי מההתפעלות.
והיצירה הזאת ממש מקסימה- לכן אני מביעה לך את מיטב התפעלותי..
[ליצירה]
כמה קסום!
כמה שלפעמים אני רוצה לברוח למקום כזה!
מקום קסום עם מלא עצים, ולהתבודד שם.
אבל הבאסה זה שאני לא מכירה מקום כזה! במיוחד לא באיזור המגורים שלי!
בינתיים אין לאן לברוח ואני מסתפקת בגינה שלנו. אבל זה לא אותו דבר, לא אותו הקסם.
איפה זה?
תמונה מדהימה.
תגובות