[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
קודם כל, תודה לכולם, על המחמאות....
דבר שני-
הדסה-
לא היו הסוסים, די היה לי בתגובתה (הבאמת נלהבת )של אילה, כדי להכניס את היצירה. כי מי אני שאחלוק עליה? (והתגובה שלך הייתה מלמול רפה! להזכירך!!!)
בכל זאת תודה, תודה רבה גם על התמיכה בכל הקשור ליצירותי... אין כמוך חברה נאמנה...
אוהבת אותך....
[ליצירה]
איה.
זה הצפורניים שלו ? כשהוא מוציא אותם החוצה בפרץ של אלימות (גם כלפי עצמו) או שהוא גילה פתאום שהוא חיה..
סתם.
הציור עצמו טוב, אבל איה! למה אנשים אוהבים לצייר דם?? דם זה כואב! למה אתה קורע לו ככה ת'בשר? מסכן! בטח כואב לו..
ועכשיו ברצינות-
הציור עצמו טוב. לא הרעיון- כי אם הציור(!!!) הוא מצוייר מעולה.למרות שהבעת הכאב לא מספיק בעוצמה(אני לא הייתי יודעת לצייר הבעת כאב יותר עוצמתית מזו, אבל..) זה נראה כאילו הוא סתם מפהק לכל היותר. היית צריך לתת לו כזו צווחה אדירה... מה זה הפיהוק השאנן הזה?!
אבל אתה לא חייב להתיחס לביקורת. (כי אם אני מבקרת מישהו בזה, אני מבקרת את עצמי, על זה שאני לא יודעת לצייר הבעות מספיק טוב..)
אז תמשיך לצייר, כי למרות כל הביקורת, ניכר עליך שאתה טוב בלצייר
(וסליחה אם אתה בת..כי פניתי אליך בזכר..)
[ליצירה]
למה תמיד אתה חייב להזכיר לנו תמיד איך שהוא שזה אתה?
כלומר, השירים שלך נורא השתנו, ולטובה, באמת. אז כן למדת משו בסוף מכל הביקורת.
אבל גם אם הצלחת להוציא מתחת ידיך שיר שהוא שונה, בוא נקרא לזה כך, משאר שיריך הדגולים, אתה חייב להכניס קטע, כדי להזכיר שזה אתה
בכלופן....
השתפרת קצת. אבל אני מעדיפה את שירי המהפכה שלך.
תגובות