[ליצירה]
ציור מקסים!
אני הק' הייתי מעדיף "לאור הירח",
אבל איך שנראה לך (כמובן).
אהבתי את יחסי המרחקים בין העצמים השונים בתמונה. מעניין לראות עוד ציורים שלך!
[ליצירה]
באמת יש נבל בגודל כזה? היא צריכה להיות אקרובטית כדי לנגן עליו.
ומה עניין הפרובוקציה? האם זוהי ביקורת על נגנית שלא שומרות על צניעותן בנסיון "לקנות" את הקהל או השופטים?
האם זוהי ביקורת על הקהל והשופטים שגרמו לנגנית לנהוג ככה בכך שהעדיפו את הפרובוקטיביות תמיד?
או שזה סתם בשביל לעצבן כמה דוסים בצורה?
נו, שיהיה.
ועכשיו לציור:::::::::)
ניכר בה שהיא יושבת רק בשביל הצילום. נגנית היתה מסתכלת במיתרים, ומנגני נבל למיטב ידיעתי יושבים בד"כ בפישוק (אם כבר פרובוקציה...) מה שדרך אגב מונע מהם ללבוש חצאית קצרה, כך שהיא אפילו לא לבושה כדי לנגן... טוב, אולי עם חצאית רחבה כזאת זה עוד מסתדר איכשהו.
בכל אופן, בהנחה שהיא בכלל לא מנגנת, הכותרת קצת לא מתאימה לדעתי...
[ליצירה]
בס"ד
אנחנו צריכים לקום ולעשות בירור נוקב, כי יש חולשה שמונעת מאיתנו לקום ולצעוק את האמת. משהו לא מספיק ברור לנו, האמת לא ברורה, ולכן אנחנו לא צועקים אותה בקול גדול. וניכרים דברי אמת, כשנצעק את האמת, לאט לאט כולם ידעו שהיא האמת ויודו.
[ליצירה]
שיר יפה.
אהבתי: ולא אאלץ עוד לחפש מחסה, דוק של מלכות יכסה את ימייך גם ימיי לא ישובו להיות כבראשונה, מן כזה סיום של העבר והתחלה של העתיד. מין אופטימיות כזו.
לא הבנתי מה פירוש שפחת הימים, וגם למה נדבק ונהייה לרוח אחת בשיר - רק בשיר?
קצת קלקל לי השורה האחרונה, זה נשמע קצת כמו שמסבירים בדיחה.
נהניתי! תודה.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
בס"ד
למרות שהוא אב הרחמן.
למרות שהוא שומע תפילה.
השיר הזה מבטא במדויק את ההרגשה כשאתה כואב ושבור ומתפלל ואין משגיח בך. מה אפשר להגיד?
ולמרות הכל התקווה שנותרה שבסוף הוא ירפא את החור. יהי רצון שיתקיים בכולנו "מחצתי ואני ארפא".
תגובות