[ליצירה]
ציור מקסים!
אני הק' הייתי מעדיף "לאור הירח",
אבל איך שנראה לך (כמובן).
אהבתי את יחסי המרחקים בין העצמים השונים בתמונה. מעניין לראות עוד ציורים שלך!
[ליצירה]
זה בהחלט מסמל את מה שקורה בדורינו.
האם, סמל האימהות, אמא אדמה (אני מניח שהמשמעות דומה) מתחילה להתנהג כמו איזו פרועה אחת במקום להיות צנועה וטובה.
קץ עידן הבגרות, קץ עידן הרצינות, קץ עידן התמימות.
[ליצירה]
וואו! תוסס כל כך. מרגישים את הרצון העז כענבים, את התשוקה הבוקעת מהלב הדרוך והפתוח.
ודווקא נראה לי שהסוף הכרחי, כי היא כל כך רוצה להיות איתו משהו, אפילו מיץ פטל, אבל היא רק זג וחרצנים, שנזרקים או לכל היותר עושים מהם צימוקים.
[ליצירה]
בס"ד
דרך מעניינת להסביר את ההתייונות, אבל נראה לי שזה קצר מדי ולא מספיק מפורט. לא נראה לי שמספיק משפט אחד כדי לתאר איך הוא עובר מסתם אחד שלא מתחבר לתפילין לכזה שמוכן לצרף את זאוס וחבורתו, וכבר משתחווה לפסל. חסר התיאור של כל התהליך הזה (שאמור לקחת שנים).
מלבד זה לא נראה לי אמין שבגלל שהוא לא חושב שהדרך הנכונה הכיס שלו הוא יצרף מנהגים זרים. מי שמרגיש שהדרך הנכונה לא בכיס שלו הוא אדם שאכפת לו מה היא הדרך הנכונה וערבוב הוא הוודאי לא נכון כך שזה משהו שהוא לא יגיע אליו - הו יהדות או אלילים בשבילו (כך נראה לי).
[ליצירה]
באמת מעניין הצורך הזה שלנו לחיי נצח. הרי אחרי המוות לא מרגישים כלום, והנשמה רק חיה יותר טוב, אז למה אנחנו עדיין רוצים, ואנחנו בהחלט רוצים, להשאר פה לנצח?
[ליצירה]
[ליצירה]
בס"ד
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח!
(כך מבטאים חלק מזני ההומו צורניס מבודחיס את עצמם כשהם נתקלים במשהו שלא מן העולם הזה)
[ליצירה]
אתמר, יש המשך. הנשמה מתה לתוך העולם הזה כדי להוליד בו את האדם, הגילוי שלה. אבל זה כל כך קשה שהוא העדיין לא נולד בשלמות, למרות כל המוות. אבל לפעמים אפשר לראות ניצנוצים של מה שזה הולך להיות.
"כי באדם אאמין"
תגובות