[ליצירה]
אני עכשיו באמת נבוך.. תמיד כשהיו מדברים על בעז מהמגילה - בכיתה - הייתי מתכווץ מעט במקומי. אז אני לוקח את זה אישית (מה שכתבה אודיה בסוף) ומקווה שהשיבולים שלי יבלעו אותי ואת התגובה הזאת
מהר מהר. (נאום בעז הנבוך)
[ליצירה]
אני חושבת שכשמיתרים כותבת על ההתייחסות לנשים, ה"הגזמנו קצת" יוצר נימה ביקורתית, שאני הרבה יותר אוהבת מהפראפזה של אודיה, שנשמעת יותר טיפשעשרה.
מיתרים, שמחה שמצאת זמן עבורנו.
:)
[ליצירה]
להחיל מן הפנים אל החוץ זה הכי, אחותי.
(וזה באהבה,
לאור ליל שבועות ולאור בכלל):
-----
הִלכנו לנו וחלקנו את יופיים של הגברים בתנ"ך:
יונתן יפה כמו בלונדיני
אבשלום שחום ומתולתל ועם מצח קשה
יותם חיוור עם עיניים גדולות
לדוד ויעקב שוקיים שריריות
ליוסף עיניים חתוליות ובורקות
ליונה ואלישע ידיים ארוכות ולבנות
והכי כיף עם בעז שאפשר
לראות אותו מציץ עלינו מבין חרכי השיבולים
מבט בַּהיר שיעור צרוב וזיפים
ידיים משורגות אדמה שזופות וחמות
עוקב אחרינו שחוּחַ ועיקש
ופתאום יוצא מולנו מלוא קומתו, אנחנו מצחקקות
(מבט רציני וגם נבוך יש לו בעיניים)
נו, אתה צודק, הגזמנו קצת.
[ליצירה]
ישבנו לנו וחילקנו את יופיין של הנשים.
יש הרבה נשים אז כל אחת קיבלה ממש קצת :)
אני חושב שהצדק עם ערוגה- המשקל של כל היצירה טמון בשורה האחרונה- ביקורת על הצגתן של הנשים בתנ"ך.
לעומת מה שאודיה עשתה אח"כ, שהוא מה שנקרא "תנך בגובה העיניים" (ברררר) רק "ליפול" על הדמויות לפי מה שלמדנו עליהם, כמו יופיו של יוסף למשל.
[ליצירה]
יש בזה גרעין אמיתי. כי התנ"ך אע"פ שהוא ו"סיפוריו" כולו יחסי גומלין בהתגלות האלוהות, הוא גם התרחש בהסטוריה באמת וליופי יש בו הרבה משמעות.
והלוואי שהיינו יודעים לחיות את התנ"ך שלנו באופן הזה.
[ליצירה]
[ליצירה]
!!!!!!!!
all heil ממזר!
all heil ממזר!
(גברים בשחור 2)
כנראה שלא ירדתי לעומק היצירה-
סתם נחמד לקרוא בכל זאת..
[ליצירה]
אבל כבר לא כ"כ קטנה, הא?
זה יופי של שיר. ביחוד ההתחלה והסוף (אני לא אוביקטיבית, אני טיפוס של סוגריים) באמצע יש תחושה של התאמצות יתר, יש יותר מידי מילים שמחפות על תוכן קצת דל, וחבל.
אין לי הצעות קונקרטיות, רק להצמד למה שבאמת רצית להגיד. דברי אמת ניכרים, ולי אישית הם ניכרים רק בהתחלה ובסוף.
ואגב, זריחות מגיעות תמיד בעיתן ובזמנן.
ערוגה.
[ליצירה]
היי,
שירה קוצנית, בואי לפה!!
וואו, זה..
זה נורא נורא יפה. (יופי באמת)
לא, אני מתכוונת ש,
טוב נו, לפני הכל- זה כתוב טוב מאוד.
כפילות ה'כמו'אים בחלק הראשון צרמה לי בקריאה ראשונה. לוידת, זה בטח מכוון ואני צריכה לעבור על זה שוב.
והחלק השני- הוא פשוט נכון. זהו.
[ליצירה]
הי,
אני אוהבת את זה עם התוף ששר מצווה גדולה! (או שאף אחד פה לא חוצה את ה"נזכור" חוץ ממני?)
ונזכרתי עכשיו שאחרי הפיגוע בסבארו הדבר הראשון שחשבתי עליו היה הקבצן החמוד שישב שם.
אה כן, זה כאב לי.
[ליצירה]
ווי, כ"כ ככה- הקליטה של המסע אחריו. גם לי הוא היה ביום השואה. לא בכיתי בכלל, בכלל- בשום מקום. הרגש שלי היה רק שכלי. וכשהכנו את הטקס של יום השואה, חודש אחרי, יושבות סתם ככה באיזה חדר יועצות בבי"ס, וכולם מסתובבות ומדברות וצוחקות וגוזרות ומדביקות, מן אוריה נחמדה כזאת של הרבה בנות שיושבות ביחד, אני התחלתי לבכות.
וברחתי מיד, כי זה לא היה במקום.
וזה כן.
[ליצירה]
והגבול הדק גרם לי לומר לך בפשטות אני לא אוהבת את השיר הזה,
ועכשיו אני אומרת שכן. כל כך כן.
-
(טוב, אני הרי ח י י ב ת לומר משהו על אמא שלי): אמא שלי תמיד אומרת שהמאמינים הכי גדולים הם ביאליק ויהודה עמיחי.
[ליצירה]
אמנם הנני צעירה
בזה האתר המהולל,
לא הרבה פרסמתי יצירה
ותגובות כמעט בכלל,
ואינני יודעת מדוע ולמה
אולי כי גרה אנוכי בתוך כיס
וממנו מרשה לי אמא
לפעמים רק להציץ.
אך החלטתי לקחת,
את עצמי -בידיים
ולהוסיף מילה או שתיים
לזה השרשור המפואר
ששוקק חיים זה מכבר.
והרי שאלה אל הגברת
המכונה "צורף זהב",
מדוע הנך מסתובבת
בשוק השידוכים עכשיו?
האם תרצי עשות
מנהג של קבע
להתחתן כפעוטות
שרק עכשיו יצאו לטבע?
והאם עלי בשירה לפצוח
או שבינתיים אוכל לנוח
(וזה כלל לא היה חרוז,
אמרתי- אני רק קנגרו חפוז).
ואוסיפה עוד מילה,
לגבי זה השרשור,
אשר מכל פה התעלה,
והרי הוא לא גמור.
מכל שרשור אשר נקרא
מלשון המילה "מחרוזת", גרורת ברנש
לזה ראוי להקרא גם
מלשון שירה ממש!
כעת אל מקומי אסור
לאחר פלישה נלבבת,
אל זה השרשור
היו שלום, אוהבת!
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אודיה,
(כבר אמרתי לך ובא לי שוב):
לא, זו לא האודיתיות בהתגלמותה,
וזה לא גורע מן השיר. הוא יפה מאד.
(והוואדי של רמות...)
ואתם מפסידים, הוא יותר יפה בכתב ידה.