[ליצירה]
אני עכשיו באמת נבוך.. תמיד כשהיו מדברים על בעז מהמגילה - בכיתה - הייתי מתכווץ מעט במקומי. אז אני לוקח את זה אישית (מה שכתבה אודיה בסוף) ומקווה שהשיבולים שלי יבלעו אותי ואת התגובה הזאת
מהר מהר. (נאום בעז הנבוך)
[ליצירה]
אני חושבת שכשמיתרים כותבת על ההתייחסות לנשים, ה"הגזמנו קצת" יוצר נימה ביקורתית, שאני הרבה יותר אוהבת מהפראפזה של אודיה, שנשמעת יותר טיפשעשרה.
מיתרים, שמחה שמצאת זמן עבורנו.
:)
[ליצירה]
להחיל מן הפנים אל החוץ זה הכי, אחותי.
(וזה באהבה,
לאור ליל שבועות ולאור בכלל):
-----
הִלכנו לנו וחלקנו את יופיים של הגברים בתנ"ך:
יונתן יפה כמו בלונדיני
אבשלום שחום ומתולתל ועם מצח קשה
יותם חיוור עם עיניים גדולות
לדוד ויעקב שוקיים שריריות
ליוסף עיניים חתוליות ובורקות
ליונה ואלישע ידיים ארוכות ולבנות
והכי כיף עם בעז שאפשר
לראות אותו מציץ עלינו מבין חרכי השיבולים
מבט בַּהיר שיעור צרוב וזיפים
ידיים משורגות אדמה שזופות וחמות
עוקב אחרינו שחוּחַ ועיקש
ופתאום יוצא מולנו מלוא קומתו, אנחנו מצחקקות
(מבט רציני וגם נבוך יש לו בעיניים)
נו, אתה צודק, הגזמנו קצת.
[ליצירה]
ישבנו לנו וחילקנו את יופיין של הנשים.
יש הרבה נשים אז כל אחת קיבלה ממש קצת :)
אני חושב שהצדק עם ערוגה- המשקל של כל היצירה טמון בשורה האחרונה- ביקורת על הצגתן של הנשים בתנ"ך.
לעומת מה שאודיה עשתה אח"כ, שהוא מה שנקרא "תנך בגובה העיניים" (ברררר) רק "ליפול" על הדמויות לפי מה שלמדנו עליהם, כמו יופיו של יוסף למשל.
[ליצירה]
יש בזה גרעין אמיתי. כי התנ"ך אע"פ שהוא ו"סיפוריו" כולו יחסי גומלין בהתגלות האלוהות, הוא גם התרחש בהסטוריה באמת וליופי יש בו הרבה משמעות.
והלוואי שהיינו יודעים לחיות את התנ"ך שלנו באופן הזה.
[ליצירה]
[ליצירה]
!!!!!!!!
all heil ממזר!
all heil ממזר!
(גברים בשחור 2)
כנראה שלא ירדתי לעומק היצירה-
סתם נחמד לקרוא בכל זאת..
[ליצירה]
אבל כבר לא כ"כ קטנה, הא?
זה יופי של שיר. ביחוד ההתחלה והסוף (אני לא אוביקטיבית, אני טיפוס של סוגריים) באמצע יש תחושה של התאמצות יתר, יש יותר מידי מילים שמחפות על תוכן קצת דל, וחבל.
אין לי הצעות קונקרטיות, רק להצמד למה שבאמת רצית להגיד. דברי אמת ניכרים, ולי אישית הם ניכרים רק בהתחלה ובסוף.
ואגב, זריחות מגיעות תמיד בעיתן ובזמנן.
ערוגה.
[ליצירה]
היי,
שירה קוצנית, בואי לפה!!
וואו, זה..
זה נורא נורא יפה. (יופי באמת)
לא, אני מתכוונת ש,
טוב נו, לפני הכל- זה כתוב טוב מאוד.
כפילות ה'כמו'אים בחלק הראשון צרמה לי בקריאה ראשונה. לוידת, זה בטח מכוון ואני צריכה לעבור על זה שוב.
והחלק השני- הוא פשוט נכון. זהו.
[ליצירה]
בדיוק- אנחנו הולכים בדרכי ה'?
מה שאינני מבינה, זה איך אנשים אומרים בכזו פשטות: "ה' אוהב אותך". אם הייתי יודעת בכזו וודאו שהוא אוהב אותי, הייתי אדם הרבה יותר שמח. באמת.
טל- זהו עצם העניין. הבנתנו היא מזערית- כיצד נוכל לומר שהוא אוהב אותנו?
איך אפשר לומר זאת כשאין לנו נבואה וכו'?
נשמת- ומי אמר שאנחנו הולכים בדרכיו? אני בכלל לא בטוחה בזה במובן האישי, שעבודתי את ה' היא הנכונה- ובמובן הלאומי- בכלל בכלל לא!
ובקשר לשיר עצמו- "אמרו את זה קודם לפני...".
[ליצירה]
טל, בפעם הבאה פשוט תקראי מיד למשמר החופים... הם ממש אחלה.
(אין לי מושג איך זה קשור, סתם משעשע להזכיר לך את זה. נא הרימו הידים, ולצדדים! ועכשיו על המותניים...)
[ליצירה]
"לפעמים הקוראים יוצרים את השיר" (ילד., (מי יתנני)).
סופו של השיר עבר תהפוכות רבות,
וזו אכן היתה האפשרות המקורית. החזרתי כהמלצתך.
מי יודע, אולי זה שאני לא יודעת איך לגמור את השיר ומשנה שוב ושוב היא היא אמונתי (כמה פלצני, הייתי אומרת לו היה כותב שורה זו מישהו אחר, ובכל זאת).
תודה.
[ליצירה]
96
נאום רו בת קנגה
ונאום הגברת שתומת השכל:
מול פני פה נשקפה:
לומשנה גם בנבחרת,
המדברת בלעגי שפה
ובלשון אחרת.
קו לקו, צו צו,
את הראש פה מאבכים
וידידנו מעורב
בשוק השידוכים!
מישי- סתם כי ראשי בודח
מאותו עיוות דבילי
אך מהו איכול הנכתב כך-
בבקשה, אמרי לי!
האם תרצו פה להסכים
(ואם לא- הגיבו גם),
את תגובת שני היובלים
להשאיר למר עמירם?
[ליצירה]
אודיה,
(כבר אמרתי לך ובא לי שוב):
לא, זו לא האודיתיות בהתגלמותה,
וזה לא גורע מן השיר. הוא יפה מאד.
(והוואדי של רמות...)
ואתם מפסידים, הוא יותר יפה בכתב ידה.
[ליצירה]
את כנראה באמת חולמת בצבע מלא אם הצלחת להוציא כל כך הרבה דברים מהקשרם.
גם השיר עצמו, גם התגובות שלנו- דיברו על אהבת ה' אותנו וקיום מצוות. איך את יכולה לבוא אח"כ ולומר שאנחנו מסמנים וי? קשה בעיני.
אני לא צריכה מרכבות של מלאכים ועאכו"כ גם לא שליחים. פעם היו נביאים, כאן מסתיימת היהדות, ללא שליחים נוספים, לענ"ד.
ואולי זה מה שקורה, אם קוראים מיד קבלה.